בד"מ 149/20

תקציר

פסק הדין מזכה את הנמען מכל האישומים של התנהגות מקצועית בלתי הולמת שהוטחו בו בתלונה. המתלונן טען כי הנמען, שהיה חלק ממשרד עורכי דין, היה במצב של ניגוד עניינים וטיפל בלקוח. המתלונן טען כי די בעצם הצגת המשרד המשותף של המשרד כדי לבסס את ההפרה. עם זאת, בית המשפט חלק על כך ומצא כי לא הייתה שותפות במובן המעשי, מה גם שלא הייתה חלוקת רווחים, לא היו מערכות משותפות ולא היה שיתוף פעולה מקצועי. בית המשפט קיבל את טענת ההגנה כי מדובר יותר בפלטפורמה שיווקית מאשר בשותפות של ממש. כמו כן, בית המשפט מצא כי הנמען לא פעל בניגוד עניינים בעת שייצג לקוח כנגד המתלונן, שכן לא הוכח כי ידע מראש על מצבו של הלקוח או כי היה שותף לשכר הטרחה מהלקוח. בית המשפט התייחס גם לעובדה ששותפיו של הנמען הקימו "חומות סיניות" אפקטיביות, שדאגו למידור המידע של הלקוחות. השירות המשפטי המצומצם שניתן למתלונן על ידי המשרד, במקרה זה, חוות דעת שנייה חד פעמית, תמך אף הוא בתפיסה כי לא היה ניגוד עניינים. בית המשפט מתח ביקורת על בחירתה של המתלוננת שלא להעיד או להביא עדים, דבר שהחליש את עניינה. היא גם דחתה את הרעיון להרשיע את מקבל העבירה החלופית, שכן הדבר היה גורם נזק משמעותי להגנתו של הנמען. בסופו של דבר הורה בית המשפט למתלונן לשלם למקבל 5,000 ₪ הוצאות והעניק לו זכות ערעור על פסק הדין כחוק.