המ"ש 8040-08-25

תקציר

## ניתוח משפטי: ג'בארין נ. מדינת ישראל ואח' - בית משפט השלום בתעבורה, חדרה ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שהוצגו בפסק דינו של בית משפט השלום בתעבורה בחדרה בעניין בקשה להארכת מועד משפט. התיק נסוב סביב עבירה לכאורה של נהיגה בטרקטורון ללא קסדת מגן, עבירה על תקנה 39ג(ד) לתקנות התעבורה. **עקרונות משפטיים ויישומם:** החלטת בית המשפט לדחות את הבקשה להארכת מועד המשפט מעוגנת בעקרונות משפטיים מבוססים החלים על בקשות כאלה. בית המשפט מתווה במפורש את התנאים שבהם ניתן להעניק ארכה, ומנתח את טענות המבקש על פי קריטריונים אלה. * **סיבה מוצדקת, ראויה או אמיתית לעיכוב:** הדרישה העיקרית למתן ארכה היא קיומה של "סיבה מוצדקת, סיבה מוצדקת או סיבה אמיתית" המסבירה את העיכוב בהגשת הבקשה למשפט. * טענתו היחידה של המבקש לאיחור הייתה טענה כי ההודעה על תשלום הקנס לא נמסרה כראוי. * בית המשפט בחן בקפידה את ראיות המסירה, לרבות תעודת המסירה, חתימת המבקש המאשרת את קבלתה, המידע המפורט בדו"ח, הצהרת הזיהוי של השוטר באמצעות רישיון נהיגה, והודאתו של המבקש עצמו כי פגש את השוטר ואמר "סליחה". * על סמך ראיות אלה, בית המשפט הגיע למסקנה כי יש "אינדיקציה ברורה לכך שהדו"ח יימסר" וכי טענות המבקש לאי מסירה "נסתרות על פניו" ובלתי מבוססות. * כתוצאה מכך, בית המשפט מצא כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת להגשת הבקשה באיחור, ללא התנאי הראשון להארכה. * **עיוות דין:** התנאי השני למתן ארכה הוא אם בית המשפט שוכנע כי דחיית הבקשה עלולה לגרום ל"עיוות דין". * בית המשפט מבהיר כי טענה לעיוות דין דורשת "סיבות ממשיות לביסוס טענתו, סיבות הנתמכות במסמכים וראיות שיש להן פוטנציאל ממשי לשנות את התוצאה". * הוא מדגיש כי הכחשה בלבד של העבירה אינה מספיקה. הדחייה חייבת להיות מלווה ב"תשתית ראייתית כבדת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה". * בית המשפט מצטט מספר תקדימים (ע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, ע"פ (מחוזי חיפה) 10086, 10054-11-21 גבי נ' מדינת ישראל, ע"פ ע"פ (מחוזי חיפה) 59362-09-20 טאטור נ' מדינת ישראל) כדי לתמוך בעקרון לפיו הצגת גרסה הפוכה בלבד אינה מצדיקה באופן אוטומטי הארכה או ביטול. * בית המשפט מחזק עוד יותר את נימוקיו בכך שהוא מציין את דו"ח השוטר לפיו הנהג ובנו היו ללא קסדה, ואת אמירת ה"סליחה" של המבקש כ"הודאה ראשונית". הדבר עולה בקנה אחד עם העיקרון המשפטי שנקבע בע"א 982/24 עוזרי סלמן (שלמה) נ' מדינת ישראל, שבה הודעה שנמסרה בזמן אמת להודעה על תשלום קנס נשקלה בדחיית טענה של עיוות דין. * **"סיבות מיוחדות אחרות":** בית המשפט שקל גם אם יש "סיבות מיוחדות אחרות" שעשויות להצדיק הארכה. * המבקש לא העלה נימוקים כאלה מעבר לטענה בדבר מסירה לא תקינה וההשפעה השלילית הפוטנציאלית של צבירת נקודות במשרד הרישוי. * בית המשפט דוחה במפורש את הטענה בדבר צבירת נקודות כשיקול של "טובת הנאה ולא שיקול של עיוות דין", תוך שהוא מצטט תקדימים רבים (ע"פ (מחוז חיפה) 37191-10-21 שררי נ' מדינת ישראל, ע"פ (מחוז חיפה) 21418-12-15 קאופמן נ' מדינת ישראל, ע"פ (מחוז חיפה) 74456-01-24 איאד ג'בארין נ' מדינת ישראל, ע"פ (מחוז חיפה) 52594-12-24 זנו נ' מדינת ישראל, 21062-03-23 רחמים נ' ע"פ (מחוזי חיפה) 23707-12-22 אלחנן נ' מדינת ישראל, 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' ע"פ (מחוז חיפה) 58377-05-20 אלישע נ' מדינת ישראל). ההתייחסות העקבית של בית המשפט לפסיקה בנקודה זו מדגישה את העמדה המשפטית המבוססת לפיה השלכות מנהליות כמו צבירת נקודות אינן שוות ערך לעיוות דין המצדיק הארכת משפט. **חידושים משפטיים:** בעוד שהמקרה מיישם בעיקר עקרונות משפטיים קיימים, ההחלטה ראויה לציון ביישום יסודי ומפורט של תקדים על מערכת עובדות ספציפית. פירוט הראיות הנוגעות למסירת הדו"ח על ידי בית המשפט והעיסוק הישיר שלו בפסיקות מרובות כדי להפריך את טענות המבקש מדגים מחויבות ל: * **בחינה ראייתית בעניינים פרוצדורליים:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של ראיות מוצקות, אפילו בעניינים פרוצדורליים לכאורה כמו מסירת הודעות. בחינתו המפורטת של בית המשפט של הראיות השונות המדגימות את המסירה מחזקת את העיקרון כי טענות לא מבוססות בתיקי עבירות תנועה לא יובילו אוטומטית לעיכובים. * **תיחום ברור של "עיוות דין":** על ידי ציטוט והסבר של פסקי דין מרובים, בית המשפט מחזק למעשה את הרף הגבוה להוכחת "עיוות דין". הוא מבהיר בבירור שרק הכחשה או פוטנציאל להשלכות מנהליות (כמו נקודות) אינם מספיקים; חייב להיות פוטנציאל מוכח לשנות את תוצאות התיק באמצעות ראיות משמעותיות. * **חיזוק הודאה ב"חוסר אשמה" לעומת "עיוות דין":** ההחלטה מבחינה בעדינות בין זכותו של נאשם להודות באשמה לבין הקריטריון המשפטי הספציפי של "עיוות דין". הראשון אינו מפעיל אוטומטית את האחרון. **מסקנה:** החלטת בית משפט השלום בתעבורה בעניין ג'בארין נ' מדינת ישראל ואח' מהווים אישור ברור לאמות המידה המשפטיות למתן הארכת מועדי משפט בתיקי עבירות תנועה. ניתוחו הקפדני של בית המשפט את הראיות, הקפדה על אמות המידה שנקבעו להצדקת עיכובים ומניעת עיוותי דין, והסתמכותו הנרחבת על תקדימים, מדגישים את החשיבות של ביסוס טענות בראיות מהימנות. פסק הדין מדגיש כי טכניקות פרוצדורליות ועצם הקביעה לתוצאות שליליות, ללא תשתית ראייתית חזקה, אינן מספיקות כדי לעקוף את הצורך בהליכים שיפוטיים יעילים ומהירים.