עת"מ 2358/04

תקציר

העתירה מערערת על החלטת עיריית רמת גן (העירייה) לדחות את בקשות העותר להנחה בארנונה בגין שתי דירות שכורות בהן התגורר בשנים 2003 ו-2004. העותר טען כי בקשותיו להנחה במס, שנשלחו בחודשים מרץ ומאי 2004, היו התנגדויות שלא נענו. לגופו של עניין, הוא טען כי הוא זכאי להנחה משום שהוא ואשתו היו מובטלים בתקופה הרלוונטית לקביעת הזכאות להנחה בארנונה, ויתרה מכך, התנהלות העירייה בטיפול בעניינו הייתה פגומה. העירייה טענה כי בקשותיה של העותרת לא היו התנגדויות, ובכל מקרה הן התבססו על עובדות שגויות. בית המשפט קבע, כי בקשות העותר אינן מהוות התנגדות שכן הן אינן נופלות בגדר העילות המנויות בחוק הרשויות המקומיות להגשת התנגדות. עוד קבע בית המשפט כי הבקשות לא הופנו לרשות המוניציפלית הנכונה, והרשות שהייתה אמורה לטפל בהן, מינהלת הארנונה, לא החליטה בהן. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנוהל של העירייה היה לקוי, שכן מינהל הארנונה העביר את הבקשות לוועדת הנחות לקבלת החלטה, שלא הייתה תקינה. בית המשפט הורה להחזיר את הבקשות למינהל הארנונה להכרעה לגופן והורה למינהל לאפשר לעותר להציג עובדות רלוונטיות. הודעות המס הנוכחיות יישארו בתוקף, אך לא יינקטו פעולות אכיפה עד לקבלת החלטה חדשה. עוד השתמע מפסק הדין כי אם בקשותיו של העותר יידחו בסופו של דבר, תשקול העירייה לוותר או להפחית קנסות בגין איחור בתשלום. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.