ת"א 40366-02-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **בית המשפט: בית משפט השלום בקריות** **מספר תיק: ת"א 40366-02-19** **תקציר:** התביעה עוסקת בהשבת סכומים שנטען כי נגבו ביתר על ידי תאגיד מים וביוב (להלן: "הנתבע") בגין היטלי ביוב, ששולמו על ידי חברה יזמית (להלן: "התובעת") לצורך בניית מבנה מגורים במסגרת תמ"א 38. המחלוקת צומצמה לשלוש שאלות עיקריות: (א) סמכות הנתבע לכלול רכיב הצמדה בתעריפי ההיטלים והאם בכך נגבה סכום ביתר; (ב) סמכות הנתבע לצרף מס ערך מוסף (מע"מ) לתעריפים; (ג) סמכות הנתבע לגבות רכיב מכון טיהור בהיטל הביוב. **עובדות רלוונטיות:** * התובעת, חברה יזמית, בנתה מבנה מגורים ונדרשה לשלם היטלי ביוב בסך 130,915 ₪ ביום 16.12.12. * הצדדים הסכימו על הסדר דיוני, לפיו המחלוקות יוכרעו על בסיס סיכומים בכתב, ללא חקירות, והמחלוקות צומצמו לשלוש השאלות הנ"ל. * בית המשפט קבע כי לא ידון בטענות שחורגות מהסדר הדיוני, כגון שיהוי וקיזוז. **ניתוח משפטי - עקרונות וחידושים:** **1. פרשנות דין והוראות מעבר בתאגידי מים וביוב:** * **העיקרון המרכזי:** נקודת המוצא של בית המשפט היא ההיסטוריה החקיקתית והחלת הוראות המעבר. חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן: "חוק תאגידי מים וביוב") קבע בחוק המעבר שלו (סעיף 152) את המשך תחולת חקיקת העזר הקודמת. אולם, משנחקקו כללי חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב, התש"ע-2009 (להלן: "כללי חישוב עלות") וכללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב), התש"ע-2009 (להלן: "כללי התעריפים") בשנת 2009, סעיף 152 לחוק הפך פחות רלוונטי. * **חידוש/הדגשה:** כללי חישוב עלות וכללי התעריפים עצמם החילו הוראות מעבר (בסעיף 12 לכללי התעריפים ובסעיף 36 לכללי חישוב עלות), אשר המשיכו להחיל עד לשנת 2015 את חקיקת העזר שקדמה לחוק תאגידי מים וביוב. **ההכרעה במקרה זה התבססה על פרשנות ויישום חקיקת העזר שקדמה לחוק ועל הוראות המעבר שנקבעו בכללים אלו, ולא על חוק תאגידי מים וביוב עצמו או על הכללים בגרסתם הסופית.** **2. גביית רכיב מכון טיהור בהיטל ביוב:** * **העקרון:** בית המשפט קבע כי בתקופה הרלוונטית לתשלום (2012), ובהתאם להוראת המעבר בסעיף 12 לכללי התעריפים וסעיף 36 לכללי חישוב עלות, היטל הביוב היה כפי שנקבע בפרק השלישי לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962. סעיפים 16 ו-17 לחוק זה אפשרו במפורש גבייה גם בגין רכיב מכון טיהור. * **החידוש/ההדגשה:** בית המשפט הדגיש כי תיקון לחוק עזר לקרית מוצקין (ביוב) משנת 1973 הרחיב את הגדרת "ביוב" כך שתכלול "מכון טיהור". מאז, בכל עדכוני התעריפים נכלל רכיב מכון הטיהור. **רק תיקון משנת 2014 (שנכנס לתוקף ב-2015) מנע גבייה בגין רכיב זה.** * **דחיית טענות התובעת:** * **כפל גבייה מול איגוד ערים חיפה:** בית המשפט קבע כי טענה זו נוגעת לסבירות התעריף ולא לפרשנות הדין. בנוסף, נקבע כי חיוב גופים שונים במס באותו עניין (ספק וצרכן) אינו מהווה גביית כפל. * **העדר אירוע מגבש:** נקבע כי בהיטל ביוב, כמו גם באגרות פיתוח אחרות, מספיקה "זיקה רופפת ולא ישירה" בין מועד הגבייה לגובה ההוצאות, ודי בגבייה בעת הגשת הבקשה להיתר בנייה. **3. גביית מס ערך מוסף (מע"מ) בהיטל ביוב:** * **העקרון:** סעיפים 7 ו-9א לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") קובעים כי מס ערך מוסף מוטל גם על תשלומי חובה (היטלים ואגרות) כאשר התמורה מהווה "מחיר" לפעילות עסקית של הרשות, ולא "מס" או "אגרה" במהותם. המבחן הוא מבחן הדומיננטיות – האם מאפייני המס דומיננטיים יותר (העדר יכולת להימנע מתשלום, העדר קשר לשווי התמורה) או מאפייני המחיר. * **ההלכה הפסוקה:** בית המשפט העליון קבע בבג"צ 1195/10 כי היטלי מים וביוב הם בבחינת "מחיר" ולא אגרה או מס. * **חידוש/הבחנה משמעותית:** בית המשפט הבחין בין רשות מקומית (שהיא מלכ"ר ואינה גובה מע"מ, אלא אם כן הפעילות עסקית) לבין תאגיד מים וביוב (שאינו מלכ"ר ועלול להיות מחויב במע"מ). * **החידוש העיקרי בפסק הדין:** אף על פי שחוקי העזר נקבעו לפני חוק מע"מ, פסקי דין עליונים (כגון ע"א 3616/04, ע"א 6014/04, ע"א 10252/05) קבעו כי **חזקה היא שהיטלי פיתוח (כולל היטלי מים וביוב) כוללים בחובם את מרכיב המע"מ, גם אם לא נקבע כך במפורש בחוקי העזר**. הטעם לכך הוא שקבלני הביצוע (קבלני משנה או יזמים) מגלגלים את עלויותיהם, כולל מע"מ, לעירייה. הרשות, שאינה יכולה לנכות מס תשומות, מגלגלת זאת הלאה ליזם בגובה התעריף. * **מסקנת בית המשפט:** מכיוון שתעריפי היטלי הביוב נקבעו בתיקונים לחוק העזר לאחר כניסת חוק מע"מ לתוקף, **חזקה שכללו את עלות המע"מ**, למרות שלא נכתב כך במפורש. * **השפעת הוראות המעבר:** נוכח העובדה שהתעריף כולל מע"מ (על פי החזקה הפסיקתית), **אין מקום לגביית מע"מ נוסף** בתקופת המעבר, ולכן יש להשיב לתובעת את רכיב המע"מ. **4. גביית רכיב הצמדה בהיטל ביוב:** * **העיקרון:** סעיף 25 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 קובע כי אזכור של חיקוק בחיקוק אחר מתייחס לחיקוק המאוזכר בנוסחו העדכני ביותר במועד היישום. * **הדחייה:** בית המשפט דחה את טענת התובעת כי יש להצמיד את ההיטל לפי חוק עזר משנת 1981 (הצמדה רבעונית) ולא לפי חוק עזר משנת 1984 (הצמדה חודשית). זאת מכיוון שבמועד יישום החיקוק (2012), **חוק ההצמדה העדכני היה זה משנת 1984**, ולכן אליו יש לפנות. * **הבחנה מהחלה רטרואקטיבית:** בית המשפט הדגיש כי אין מדובר בהחלה רטרואקטיבית של חוק משנת 1984 על גביית היטל משנת 1983. מדובר בהחלה אקטיבית של החיקוק המתקן (חוק ההצמדה משנת 1984) לצורך חישוב ההיטל בשנת 2012. **סיכום ההכרעה:** * **רכיב מכון הטיהור:** טענות התובעת נדחו. הנתבע היה מוסמך לגבות רכיב זה. * **רכיב הצמדה:** טענות התובעת נדחו. הנתבע היה מוסמך להצמיד את הסכומים כפי שנעשה. * **רכיב מס ערך מוסף:** טענות התובעת התקבלו. הנתבע חויב להשיב לתובעת את הסכומים שנגבו בגין מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. **חידושים ודגשים משפטיים עיקריים:** 1. **פרשנות הוראות מעבר:** פסק הדין מדגים את החשיבות המכרעת של הוראות המעבר בכללים שחוקקו בעקבות חוק תאגידי מים וביוב, וכיצד הן המשיכו להחיל את המשפט הקודם במשך תקופה מסוימת. 2. **החזקה הפסיקתית בדבר הכללת מע"מ בהיטלי פיתוח:** זהו אולי החידוש המרכזי בפסק דין זה. בית המשפט מיישם הלכה עליונה לפיה היטלי פיתוח (כגון היטלי ביוב) נחשבים כ"מחיר" עבור שירות, וכי חזקה עליהם שכוללים בתוכם את מרכיב המע"מ, גם אם הדבר אינו מצוין במפורש בחוקי העזר. 3. **הבחנה בין רשויות מקומיות לתאגידי מים וביוב לעניין מע"מ:** בית המשפט מזכיר את ההבחנה המשפטית והתקציבית בין מלכ"ר (רשות מקומית) לבין תאגיד, המשפיעה על החבות במע"מ. 4. **יישום עקרון הפרשנות המאוחרת:** פסק הדין מדגיש את עיקרון הפרשנות לפיו חוק או תקנה המפנים לחקיקה אחרת, רואים את החקיקה המאוזכרת בנוסחה העדכני ביותר במועד היישום. 5. **הגדרת "אירוע מגבש" בהיטלים:** פסק הדין מאשרר את הגישה הפסיקתית כי בהיטלי תשתיות, אין צורך בסמיכות זמן קשיחה בין מועד הגבייה להוצאה, אלא די ב"זיקה רופפת" לתשתית. **השלכות פוטנציאליות:** פסק הדין עשוי להשפיע על תביעות דומות בנוגע לגביית היטלי מים וביוב, במיוחד בנוגע להחלת מע"מ. הוא מחזק את הטענה כי רשויות וגופים ציבוריים שגבו היטלי פיתוח לפני 2015, עשויים היו לגלם במחירם את המע"מ, ובכך למנוע גביית מע"מ נוסף. בנוסף, הוא מחדד את החשיבות של הוראות המעבר וההיסטוריה החקיקתית בכללים הרגולטוריים בתחום זה.