ת"א 39333-10-11

תקציר

פסק דין מקיף זה מכסה מספר תביעות ותביעות נגדיות בין תושבי שערי תקווה לבין חברי הוועדה המקומית שערי תקווה, לרבות מנכ"ל הוועד המנהל חיים, בלומנפלד. התושבים, בהם אבשלום פלד, רחל בונפיל, דרור כהן ויוסף אחונוב, טענו כי הוועד המקומי השמיץ אותם במספר פרסומים לקראת הבחירות המקומיות, פלש לפרטיותם, גרם להם מטרד, נהג ברשלנות, ביצע גניבה והסיג גבול ברכושם האמיתי והמיטלטלין. עוד נטען כי בלומנפלד הפר חובה חקוקה, לרבות ניצול לרעה של כוח ולחץ מצד עובד ציבור. מנגד, הוועד המקומי וחבריו טענו מנגד כי התושבים השמיצו אותם. הטענה המרכזית מתייחסת לסקר ארנונה שהביא לכאורה להעלאת הארנונה לחלק מהתושבים. התושבים טענו כי הסקר אינו חוקי ואינו מדויק, מה שהוביל לפרסום כרוזים המבקרים את הוועדה המקומית. בלומנפלד, מצדו, טען כי פרסומים אלה מכפישים אותו ותבע פיצויים. השופט בחן בקפידה כל טענה ופרסום, ופירש אותם על פי פסיקה קודמת ומבחן האדם הסביר. נמצא כי מרבית הפרסומים, אף שהיו ביקורתיים וחריפים במידת מה, היוו שיח פוליטי מקובל ותעמולת בחירות, הנופלים בגדר חופש הביטוי. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי הם מביעים את דעותיהם כיריבים פוליטיים ופועלים מתוך תחושת חובה מוסרית וחברתית להגן על האינטרס האישי הלגיטימי שלהם. באשר לתביעה שכנגד, קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים הפיצו את כל הכרוזים המדוברים. עם זאת, הפרסומים נתפסו ברובם כמקרים גבוליים של לשון הרע, המוגנים על ידי הגנת תום הלב, במיוחד בהתחשב בהקשר הפוליטי ובנימה המתונה של הביקורת. במקרה השני תבע בלומנפלד את פלד בגין לשון הרע בגין שלושה פרסומים בבלוג של פלד, שלטענת בלומנפלד פגעו בשמו הטוב. השופט פסק לטובת הנתבע, פלד, וקבע כי הפרסומים היו תעמולת בחירות טיפוסית ונהנו מהגנת תום הלב, במיוחד לאור העובדה שבלומנפלד הוא איש ציבור. המקרה השלישי עסק בטענות על פגיעה בפרטיות, מטרד, רשלנות, גניבה והסגת גבול לרכוש על ידי פלד, בונפיל וכהן נגד בלומנפלד, מפקח נוסף, והוועדה המקומית. התובעים טענו כי נרדפו על רקע פוליטי, כאשר בלומנפלד השתמש בכספי ציבור לעניינים אישיים. עם זאת, השופט דחה טענות אלה וקבע כי מעשיהם של הנאשמים היו סבירים ובוצעו במסגרת תפקידם. גרסתו של בלומנפלד לאירועים נתמכה בראיות, והשופט קיבל את הטענה כי הפעולות נעשו לאכיפת החוק ולשמירה על הסדר הציבורי. בנוסף, דחתה השופטת את תביעתו שכנגד של התובע מספר שלוש, שטען כי בלומנפלד הרס שלא כדין קיר בביתו ויצר מפגע אקולוגי על ידי השלכת פסולת בסמוך לרכושו. הראיות הראו כי החומה הייתה חלק מבנייה בלתי חוקית וכי לבלומנפלד הייתה סמכות להרוס אותה. גם תביעתה שכנגד של התובעת, שביקשה פיצוי בגין נזק ממוני ולא ממוני, נדחתה. משכך, נמחקו כל התביעות והטענות שכנגד, ולא הוצא צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות. השופטת הכירה בממדים האישיים ובמניעים הפוליטיים שעמדו מאחורי המחלוקות, אך הדגישה כי אלה לא קבעו את התוצאה המשפטית, שכן פעולות שני הצדדים נמצאו בגדר החוק.