ע"א 7262/00

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בשאלה האם ועדה מקומית נדרשת להמשיך לספק מים לצרכן שלא שילם את חוב המים שלו במשך שנים רבות. המשיב במקרה זה, מר יפת לוי, ובני משפחתו המורחבת סירבו במשך מספר שנים לשלם עבור המים שנצרכו בהתנחלות פוריה כפר עבודה, והעמיסו על תושבים אחרים את החוב. הוועדה המקומית, המקבלת אספקת מים מקורות, ביקשה לנתק את מימיו של מר לוי בשל אי תשלום. בית המשפט המחוזי אסר על הוועדה לעשות זאת, אך בית המשפט העליון הפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון קבע כי הזכות למים מותנית בתשלום, ומאחר שמר לוי סירב לשלם במשך שנים, הייתה הצדקה לוועדה המקומית לנתק את אספקת המים שלו. בית המשפט מצא כי לוועדה, כגוף מינהלי, הייתה סמכות לפעול באופן סביר ביחסיה עם הצרכנים, לרבות הפסקת אספקת מים חינם למי שסירב לשלם. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי המים משמשים למטרות חקלאיות וכי חובות המשיב הצטברו לאורך זמן. פסק הדין דן גם בחוקים ובחוקי העזר החלים, ובהם סעיף 102 לחוק המים, המאפשר הפסקה זמנית של אספקת המים במקרים מסוימים, וצו המועצות המקומיות, המסמיך מועצות מקומיות לקבוע תנאי אספקת מים ומחירים. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת הוועדה המקומית לנתק את אספקת המים הייתה סבירה ועולה בקנה אחד עם המסגרת החקיקתית. השופטת מ' נאור, השופטת ד' דורנר והשופטת ביניש קיבלו פה אחד את הערר, התירו לוועדה המקומית לנתק את אספקת המים למשיב והורו לו לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין.