ת"א 219439/02

תקציר

הבנק הגיש תביעה לפסק דין מקוצר נגד הנתבעים, בטענה ליתרת חובם. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, אשר נענתה בחלקה. הנתבעת טענה כי חתמה על מסמך שונה ממה שנאמר לה, ואילו הנתבע טען לגבי השיקים שמסר. השופט פסק לטובת הנאשמים בנקודות אלה. השופטת ציינה כי רשות ההגנה ניתנה למרות היעדר פירוט של טענות בנוגע לצ'קים, שכן ניתן יהיה לפרט אותן לאחר גילוי המסמכים. השופט קבע כי הצ'קים ניתנו לבנק כבטוחה וכי על הבנק מוטלת החובה לפעול באופן סביר למימוש שווי השיקים כבטוחה, מה גם שהריבית שנצברה על החוב. נמצא כי הבנק כשל באופן בלתי סביר בפעולה לגביית חלק מהשיקים וגרם נזק לנתבעים. הבנק חויב לחשב מחדש את החוב בהתאם ולא נדרש להחזיר שיקים אלה. עוד קבע השופט כי טענת הנתבעת כי לא הייתה מודעת לטיבו של המסמך עליו חתמה אינה נתמכת ואינה סבירה, והורה לשני הנתבעים לשלם לבנק את הסכום המחושב ביחד ולחוד. פסק הדין לא כלל הוצאות בשל ההצלחה החלקית של שני הצדדים.