עפ"ג 13859-01-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם. המערער, שהורשע בשורה של עבירות מרמה וגניבה כלפי קשישים, טען כי העונש שנגזר עליהם אינו הוגן וביקש לשקול אותו מחדש על בסיס עקרון אחידות הענישה, והצביע על העונש שנגזר על שותפם כנקודת ייחוס. השותף, במקרה זה, קיבל עונש קל יותר, אשר בא כוח המערער סבר כי יש להחיל גם על המערער. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימות הצדקות מספיקות לעונש כבד יותר, תוך הדגשת האופי הנתעב והמגעיל של הפשעים שבוצעו, שכוונו נגד קשישים פגיעים. בית המשפט הדגיש את הצורך בהחמרת הענישה במקרים כאלה כדי להגן על הקשישים ולהעביר מסר מרתיע לעבריינים פוטנציאליים. עוד צוין כי המערער היה המתכנן והמחולל של העבירות ועל כן מגיע לו עונש חמור יותר מאשר שותפם. פסק הדין הכיר בנסיבות הסובבות את המערער אך קבע כי חומרת העבירות גוברת על כל שיקול אישי. לפיכך, הערעור על עונש מופחת נדחה, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית משפט קמא ומדגיש את הצורך בתגובה תקיפה למעשים פליליים אלה.