בש"פ 5766/10

תקציר

בפסק דין זה ערערו המערערים על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את בקשתם לעיין בחומרי חקירה מסוימים שנראו להם חיוניים להגנתם מפני אישומי שוד. המערערים טענו כי חומרים אלה, הנוגעים באופן ספציפי למהימנותו של העד המרכזי, ענאן אבו חרב, אשר מסר כביכול הצהרות כוזבות על אירועים דומים בעבר, חיוניים לערעור מהימנותו של העד. בית המשפט המחוזי השיב תחילה בכך שהתיר גישה רק לתיקים שנפתחו על סמך עדותו של העד, שנסגרו מאוחר יותר מחוסר ראיות, אך סירב לשחרר תיקים סגורים אחרים. המערערים טענו כי כל החומרים הללו, ללא קשר לאופן שבו החלו החקירות, רלוונטיים להגנתם. במהלך הערעור טענו נציגי המערערים לנחיצות חומרים אלה, תוך הדגשת דפוסים אפשריים של דיווח כוזב של העד והתפקיד המרכזי שמילאה עדותו כראיה היחידה נגדם. מנגד, טענה המדינה כי התיקים שנסגרו אינם נופלים תחת "חומר חקירה", שכן אין להם קשר ישיר לעדותו הנוכחית של העד, והדגישה את ההבחנה בין רלוונטיות לבין גילוי מרחיב יתר. בסופו של דבר, פסק הדין הנחה את בית משפט קמא לבחון את חמשת המקרים הספציפיים הנדונים, לבחון את תוכנם ולקבוע את הרלוונטיות שלהם לסוגיית המהימנות, תוך הדגשת האיזון בין צורכי הגנה לגיטימיים לבין הימנעות מחקירות גישוש מיותרות. הליך זה נועד להבטיח שלא יתעלמו מחומר חיוני להגנתם של המערערים תוך מניעת התארכות המשפט שלא לצורך.