ב"ל 7567-05-15

תקציר

התובע נפגע בתאונה באתר בנייה כאשר קיר נפל עליו במהלך יום עבודתו הראשון. הוא תבע את הנתבע בדרישה להכיר בפציעתו כתאונת עבודה ולראות בו עובד לפי חוק הביטוח הלאומי. הנתבעת טענה כי התובע אינו שכיר אלא עובד עצמאי, ולכן אינו זכאי להטבות. בית המשפט הכיר בתאונה כקשורה לעבודה וקבע כי התובע הוא עובד של צד ג' מס' 1 (אלי), שהיה הקבלן הראשי באתר הבנייה. הקביעה התבססה על מספר גורמים: נסיבות המקרה, עדותו העקבית של התובע, דוחות חיצוניים ומבחני עובד-מעביד. על פי הבדיקות, אלי קבע את שכרו של התובע, תנאי העסקתו והפיקוח על עבודתו, והתובע היה כפוף לו. בנוסף, אלי סיפק את ציוד העבודה ונהנה מעבודתה של התובעת. עוד קבע בית המשפט כי אלי, כקבלן הראשי, היה אחראי לתשלום שכרו של התובע, למרות טענתו כי שכר את מוניר כקבלן משנה. תפקידו של מוניר כמתווך לא הפך אותו למעסיק. בית המשפט ציין כי טענתו של אלי להסכם קבלנות משנה עם מוניר אינה נתמכת בראיות כלשהן. כמו כן, בית המשפט דחה את הודעת הצד השלישי שהגיש הנתבע נגד אלי. הנתבעת לא הביאה הוכחה לכך שאלי לא רשם את התובע כשכיר ולא שילם עבורו דמי ביטוח לאומי. על פי תקנות הביטוח הלאומי, חובת הדיווח של אלי על העסקתו של התובע קמה במועד הדיווח על עובדים אחרים, והנתבעת לא הראתה כי הדבר נדרש בעת התאונה. בסופו של דבר, תביעת התובע התקבלה, התאונה הוכרה כקשורה לעבודה, והנתבעת חויבה לכסות את הוצאות התובע ושל הצדדים השלישיים המעורבים בתיק.