בש"פ 4457/18

תקציר

במקרה הנדון, המערער מואשם במעורבות בגידול סמים מסוכנים, ובפרט בכמות משמעותית של למעלה מ-500 שתילי קנבוס ומעל 100 גרם סמי קנבוס מסוכנים שנמצאו בשטחו. על אף שלמערער אין עבר פלילי קודם ורקע משפחתי, קבע בית המשפט כי אין בכך כדי להיחשב כאחת הנסיבות החריגות המצדיקות חריגה מהנוהל הרגיל של מעצר נאשמים בעבירות מסוג זה. החלטה זו מתיישבת עם סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי, המחייב בדרך כלל מעצר עד תום ההליכים, במיוחד בעבירות סמים בשל הפוטנציאל להמשך פעילות פלילית המונעת על ידי רווח כספי והסיכון הנלווה לציבור. בעוד שירות המבחן המליץ על אמצעים חלופיים למעצר, הדגיש בית המשפט כי המלצות אלה הן מייעצות ואינן מחייבות, במיוחד בשל חשש לחוסר הלימה בין התנהגותו הנורמטיבית של המערער לבין חומרת העבירות הנטענות, לצד סיכונים להפרת תנאי שחרור. בית המשפט הכיר בשכיחות של אישומים מסוג זה הנוגעים לעבריינים צעירים בפעם הראשונה והדגיש כי היעדר עבר פלילי אינו מספיק כדי למנוע מעצר. לפיכך, לאחר ששקל את העובדות, החליט בית המשפט להותיר את מעצרו של המערער על כנו עד תום ההליך השיפוטי, והביא לדחיית הערעור.