ת"א 7068-08-13

תקציר

פסק דין זה דן במחלוקת הכספית בין עורכת דין, התובעת, לבין לקוחה, הנתבעת, בנוגע לתשלום עבור שירותים משפטיים שסיפקה התובעת לנתבעת בארבעה תיקים נפרדים נגד שלוש רשויות מקומיות: עיריית ראש העין, עיריית טייבה ועיריית פתח תקווה. במקרה הראשון, התובע ייצג את הנתבע בתביעה נגד עיריית ראש העין, ושני הצדדים הסכימו כי התובע יקבל 8% מכל סכום שייפסק לנתבעת בתוספת מע"מ. הבורר פסק לנתבע 2,463,112 ₪, ושכר טרחת התובע חושב לפי 196,968 ₪ בתוספת מע"מ, שישולם מהסכום שנפסק. עם זאת, הצדדים חלקו האם יש לגזור את שכרה של התובעת מהסכום הכולל שנפסק, לרבות רכיב ההוצאות, או לא כולל אותו. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת וקבע כי על פי הסכם שכר הטרחה ופסקי דין קודמים יש להחריג את רכיב ההוצאות, ולפיכך נקבע שכרו של התובע על סך של 168,968 ₪ בתוספת מע"מ. במקרה השני, הנוגע לתביעה שכנגד של עיריית ראש העין, תבעה התובעת שכר טרחה בסך 460,512 ₪ בגין ייצוג הנתבעת, סכום השווה ל-16% מהסכום שנפסק בתביעה העיקרית, כולל מע"מ. הנתבעת טענה כי שכר הטרחה בגין התביעה שכנגד סוכם על סך של 90,000 ₪, אותם כבר שילמה, ולכן היא אינה חייבת לתובע כספים נוספים. בית המשפט בחן את חומר הראיות ופסק לטובת הנתבעת, תוך שהוא מציין כי לא הייתה קבלה תקפה של הצעת שכר הטרחה של התובעת, וההתכתבויות בין הצדדים הצביעו על כך שהנתבעת לא הסכימה לשלם סכומים נוספים. זאת ועוד, התביעה שכנגד הייתה בעיקרה חזרה על טענות ההגנה בתביעה העיקרית, ובית המשפט לא מצא כל ראיה להסכמה ברורה בין הצדדים בדבר שכר טרחת התובע בגין התביעה שכנגד. במקרה השלישי, בו הייתה מעורבת עיריית טייבה, שנקלעה לקשיים כלכליים ולתהליך הבראה, הגיש התובע בשם הנתבע תביעת חוב. לאחר משא ומתן הגיעו הנתבע והעירייה להסכמה, והתובעת הייתה זכאית ל-8% מכל תשלום ששולם לנתבעת כתוצאה מההסכם, בתוספת מע"מ. בית המשפט הורה לנתבעת למסור חשבונות על התשלומים שהתקבלו מהעירייה, אך התובע התנגד במהלך דיון ההוכחות. בית המשפט הסתמך אפוא על עדות נאמן העירייה ועל כרטיס הנהלת החשבונות שהוצג לצורך קביעת התשלומים שקיבל הנתבע. על סמך ראיות אלה קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לסך של 117,478 ₪ בגין שירותיה המשפטיים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק החל מיום 1.11.2013, תום תקופת ההקפאה של העירייה, בנוסף למע"מ. המקרה הרביעי נגע לייצוג המשפטי של הנתבעת על ידי התובעת מול עיריית פתח תקווה. שני הצדדים הסכימו על תשלום של 8% עבור התובע, בתוספת מע"מ, מכל תקבול ששולם לנתבעת על ידי העירייה. היחסים המשפטיים בין התובעת לנתבעת הסתיימו בחודש נובמבר 2009, ובית המשפט קבע כי התובעת זכאית לסך של 206,571 ₪ עבור שירותיה, בהתבסס על הקבלות שקיבלה הנתבעת עד לאותו מועד. בית המשפט גם שקל ודחה את טענת התובע כי הנתבע קיבל מהעירייה תשלומים גבוהים יותר ממה שסבר בעבר והסתמך על הראיות כדי לאשר את הסכום שהתקבל בפועל. לאחר חישוב הסכום שכבר שולם על ידי הנתבעת והניכויים שבוצעו בגין תיקים אחרים, קבע בית המשפט את שכר טרחת התובע על סך של 35,542 ₪, בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה ומע"מ החל מחודש נובמבר 2009. בית המשפט הכריע גם בתביעה נפרדת, ת"א 364965-05-13, בעניין ניכוי כספים שנפסקו לנתבעת על ידי עיריית ראש העין על ידי התובעת מכוח פסק הבוררות, שכן לטענת התובעת הנתבע חייב לה כספים בגין שירותים משפטיים. בית המשפט קבע בעבר את הסכום שהנתבעת חייבת לתובעת בגין כל שירותיה המשפטיים ומצא כי התובעת חייבת לנתבעת את יתרת הסכום, כולל הפרשי הצמדה וריבית. הסכומים הנקובים בפסק הדין היו אמורים להיות משולמים בתוך 45 יום, והתובע חויב גם בהוצאות המשפט של הנתבע, לרבות אגרת בית משפט והוצאות תמלול, בצירוף שכר טרחה בסך 85,000 ₪.