ע"א 2618/04

תקציר

המערערת, קשישה ילידת 1925, טענה כי נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.2.01 ותבעה פיצויים מהמשיב, נהג הרכב. המערערת טענה כי ניסתה לחצות את הכביש כאשר נפגעה מרכבו של המשיב שנסע לאחור, ואילו המשיב טען כי הרכב חנה ולא היה מגע בין המערער לרכב. בית משפט קמא דחה את התביעה, והוביל את המערער להגיש ערעור. ערכאת הערעור קיבלה את הערעור ופסקה לטובת המערער. נפסק כי גרסתו של המערער לאירועים אמינה ועקבית, להבדיל מעדותו של המשיב, אשר הכילה סתירות. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי ביקורו של המשיב במיטת בית החולים של המערער והבקשה להסתיר את אופן התרחשות התאונה מעידים על תחושת אחריות. בנוסף, הצבת המונית בסמוך לתחנת אוטובוס הפריעה למעבר הולכי רגל ויצרה סיכון תחבורתי, ובכך היוותה תאונת דרכים, גם אם תתקבל טענת המשיב כי לא נסע לאחור. פסק הדין שנדחה על ידי בית משפט קמא נשקל על יסוד הנמקה בלתי מספקת ואינו עולה בקנה אחד עם הראיות וההיגיון. משכך, קבע ערכאת הערעור כי המשיבים חייבים בפיצוי המערער והחזיר את התיק לערכאה נמוכה יותר על מנת שתקבע את סכום הפיצוי. כן חויבו המשיבים לשלם למערערת הוצאות ערעור בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.