ת"א 2247/06

תקציר

התיק סובב סביב מותו של גבר, שנגרם לכאורה מפגיעת רכב שלא ניתן היה לקבוע את זהותו, מה שהוביל את עזבונו ואלמנתו לתבוע את הקרן הסטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. הנאשם הכחיש את אחריותו וטען כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין המוות, וכי לא הוכח שהמנוח נפגע מרכב. ללא עדי ראייה לאירוע, שמע בית המשפט עדויות ועיין במסמכים. השאלה המרכזית הייתה האם המנוח נפגע מרכב או מרוכב אופניים. עדותה של האלמנה, המבוססת על מידע מכלי שני, לא קבעה כיצד התרחש האירוע. עדותו של עובר האורח שסייע למנוח לאחר נפילתו, הצביעה תחילה על רוכב אופניים כגורם, ורק בחקירתו הנגדית בבית המשפט, שלוש שנים לאחר מכן, הביע ספק בכך. מסמכי המשטרה ובית החולים לא היו חד משמעיים, ולא תמכו בטענת התובעים כי מדובר בתאונת דרכים. ככלל, בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהמנוח נפגע מרכב מנועי. משכך, נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דינו של הנתבע והוצאותיו.