ע"א 5136/91

תקציר

מדובר בסכסוך משפטי על זכויות בחכירת משנה ביישוב שיתופי בישראל. המערערים, בן ואשתו, ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לטובת המשיבה מס' 1, אמו של הבן, והכריזו על בעליה הבלעדיים של זכויות אלה. הקרקע המדוברת, חלקה חקלאית, הוחכרה במקור במשותף על ידי האם ובעלה המנוח. המערערים הוכרו כ"בנים יורשים" עם היתר לבנות שם בית. עם זאת, לאחר מות האב התפתח מאבק משפטי בנושא זכויות הירושה והבעלות. בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי זכויותיו של הבן כ"בן יורש" מתגבשות רק לאחר פטירת שני ההורים, ולא רק אחד, ללא הסכם ספציפי המעיד על העברת זכויות מיידית. היא הדגישה כי כללי האגודות השיתופיות מחייבים אישור אגודה להעברות כאלה, שמטרתן לשמור על הכדאיות החקלאית והמבנה החברתי, ולאפשר חלוקת חוזי שכירות משנה בין יורשים כדי למנוע התפוררות משקים שיתופיים. למרות זאת, בית המשפט הכיר בזכותם של המערערים להחזיק בבית שבנו על המגרש, בשל התפוסה הממושכת וההשקעות שבוצעו, המשקפות הבטחה לתושבות קבע, גם אם לא מוסדרות משפטית. פסק הדין איזן בין זכויות קנייניות לבין כללי ממשל שיתופי, ובסופו של דבר איפשר למערערים לשמור על תושבותם מבלי לפצל את העיזבון, תוך הימנעות מהטלת הוצאות משפט.