בד"א 34/20

תקציר

הערעור מתייחס להליך משמעתי נגד עו"ד גב' תמר פלד, שהואשמה במספר עבירות הקשורות להתנהלותה המקצועית הבלתי הולמת לכאורה בייצוג שני לקוחות בעסקת נדל"ן. המשיבה ייצגה לכאורה הן את המוכרת והן את הקונה במכירת דירה אך לא עמדה בהתחייבויותיה, דבר שהוביל לסיבוכים ולהוצאות נוספות עבור הלקוחות. בית משפט קמא זיכה את גב' פלד מכל האישומים בשל היעדר ראיות מספיקות שהציגה המערערת, לשכת עורכי הדין. העדות היחידה התומכת בהאשמות הייתה מעורך דינו של המוכר, שהתבססה על עדות שמיעה שכן הוא לא היה מעורב בעסקה בעת האירועים. בית המשפט שקל גם את הסדר הפשרה שהושג בהליך האזרחי בין המשיב למוכר, שלא כלל הודאה באשמה, ולא מצא בו די כדי לבסס את אשמתו של המשיב בהליך המשמעתי. לשכת עורכי הדין ערערה על החלטת בית משפט קמא וטענה כי הסדר הפשרה בתיק האזרחי מהווה הודאה באשמה וכי בית משפט קמא לא נתן לו את המשקל הראוי. עוד טענו כי עדותה של המשיבה אינה אמינה וכי היא נמנעה מלהציג ראיות ועדים להוכחת חפותה. ערכאת הערעור, לאחר שבחנה היטב את חומר הראיות ושמעה את הצדדים, הגיעה למסקנה כי אין מקום להתערב בממצאיו של בית משפט קמא. בית המשפט שב ואישר את חזקת החפות ממנה נהנה המשיב ואת נטל ההוכחה המוטל על המערער. המערער לא הציג ראיות משכנעות לתמיכה בהאשמות, וההסדר בתיק האזרחי לא נחשב להודאה באשמה. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי אין בו כדי להתערב בהערכת מהימנותם של העדים על-ידי בית-משפט קמא, מה גם שבית-משפט קמא שמע את העדים ישירות. בית המשפט התייחס גם לסוגיית הימנעותו של המשיב מלהשיב לתלונה ומצא כי זיכויו של בית משפט קמא היה מוצדק מחמת הספק. לבסוף, מתח בית המשפט ביקורת על לשכת עורכי הדין שהגישה ערעור ללא עילה מספקת, ופסק למשיב הוצאות משפט חלקיות בסך 5,000 ₪ שישולמו על ידי המערער. ההחלטה לדחות את הערעור ולהורות על הוצאות משפט חלקיות התקבלה שלא בנוכחות הצדדים.