פ"ל 4764-03-13

תקציר

הנאשם הואשם בנהיגה תחת השפעת סמים. ההגנה העלתה מספר טענות: ראשית, כי לא היה חשד סביר שהמשטרה תבקש בדיקת סמים. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי למשטרה היה יסוד סביר לחשוד שהנאשם נהג תחת השפעה, בהתחשב בכך שנמצאו סמים בביתו והוא היה משתמש מוכר. עוד טענה ההגנה כי תוצאות הבדיקה פסולות משום שהמשטרה לא הודיעה לנאשם נכונה על סיבת הבדיקה. בית המשפט מצא כי הנאשם היה מודע לכך שהבדיקה הייתה להשפעת סמים וכי הטעות שנעשתה על ידי המשטרה לא הייתה מהותית. בהמשך טענה ההגנה כי טעותו של הנאשם באשר למצב המשפטי צריכה לפטור אותו מאחריות פלילית. השופט חלק על כך, וקבע כי הנאשם לא יכול היה לטעון כי סבר באופן סביר שמותר לנהוג שש שעות לאחר צריכת הקנאביס, במיוחד לאור העובדה שהיה ברשותו גם חשיש, ועדותו בנושא זה אינה אמינה. לבסוף, ההגנה ביקשה הגנה שיפוטית, בטענה כי פעמים רבות המדינה אינה מעמידה לדין במקרים גבוליים. בית המשפט מצא כי אין כל ראיה לכך שמקרה זה נחשב גבולי וכי כמות הסמים שנמצאה בגופו של הנאשם הייתה גבוהה דיה כדי להטיל ספק בטענה זו. ככלל, הרשיע השופט את הנאשם באישומים וציין כי הטענות שהעלתה ההגנה אינן משכנעות ולעיתים אינן נכונות עובדתית.