ע"פ 2400/94

תקציר

הכרעת הדין היא ביחס לערעור על פסק דין שהרשיע את המערער בהחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. בית המשפט המקורי הגיע למסקנה כי המערער, שהיה נוסע ברכב, ידע כי ברשותו של הנהג שקית ובה כמעט 170 גרם הרואין והסכים לה, ובכך היווה חזקה קונסטרוקטיבית. שופטי הערעור, לעומת זאת, חולקים על מסקנתו של בית משפט קמא. הם מדגישים כי לא ניתן להוכיח את עצם החזקת הסם מעבר לספק סביר, שכן הסם לא נראה לעין, ואין ראיות לעסקת סמים קרובה. זאת ועוד, שקריו הראשוניים של המערער במשטרה באשר לנהג ברכב, וסירובו להסביר את מסלול נסיעתו, אינם מעידים בהכרח על אשמה. נוכח היעדר ראיות קונקרטיות והספק הסביר לטובת המערער, שופטי הערעור פוסקים לטובתו, מבטלים את ההרשעה ומזכים אותו מהעבירה בה הואשם. החלטה זו נתמכת על ידי שני שופטים נוספים.