מ"ח 8086/07

תקציר

גזר הדין המדובר עוסק בתיק אונס ואיומים, בו הורשע המבקש ונידון לארבע וחצי שנות מאסר, לצד מאסר על תנאי וקנס. בכתב האישום נטען כי המבקשת אנס שכנה בבניין מגוריהם ואיים עליה ועל חיי ילדיה אם תספר למישהו. המבקש הכחיש את הטענות וטען כי ישן באותה עת בבית וכי המניע לתלונה היה חוב כספי שחבה לו הקורבן. בית המשפט המחוזי מצא את גרסתה של המתלוננת לאירועים אמינה, נתמכת בעדותו של בנה ובעדותה של שוטרת שהגיבה לדיווחה, בעוד שגרסתו של המבקש נקבעה כבלתי אמינה. המבקש ערער וטען כי אשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר, אך הערעור נדחה, שכן בית המשפט מצא כי ההרשעה התבססה על ראיות ועדויות מהימנות. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה למשפט חוזר, תוך שהוא מסתמך על ראיות חדשות שסותרות את עדותה של המתלוננת ופוגעות באמינותה. ראיה חדשה זו היא עדות שמסרה לכאורה המתלוננת במשטרה, לפיה הייתה בבית שכן לפני התקיפה, שהוסבה מאוחר יותר לביקור קרוב משפחה. בתו של המבקש טענה כי הייתה עדה לעימות בין המתלוננת לבין שכן זה, ובבדיקה העלתה הודעה במשטרה שמסר שכן זה בשם אחר. עם זאת, ראיות אלה לא נחשבו עילה מספקת למשפט חוזר. השופט הגיע למסקנה כי ההרשעה אינה גבולית, וניתן היה להציג את הראיות החדשות במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי. משכך, נדחתה הבקשה למשפט חוזר. החלטה זו התקבלה על בסיס היעדר ספק סביר ועקרון סופיות הדיונים, כאשר השופט ציין כי משפטים חוזרים הם נדירים ואינם מיועדים למי שרק רוצה לדון מחדש בעניינו.