דב"ע מג/64 - 3

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם עובד מועצה מקומית זכאי לפיצויי פיטורים עם התפטרותו על פי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, ואם כן, בכמה. העובדת עבדה כעובדת סוציאלית במועצה המקומית טירת כרמל והתפטרה לאחר הלידה. המועצה המקומית סירבה לשלם פיצויי פיטורים, מה שהוביל את העובד לתבוע אותם בבית הדין האזורי בחיפה. בית הדין האזורי קיבל את תביעת העובד, מה שגרם למועצה המקומית לעתור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה דחה את ערעור המועצה המקומית ואישר את החלטת בית הדין האזורי, בקובעו כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים. בית הדין הכיר בחוקת העבודה כהסכם קיבוצי, וקבע כי מרכז השלטון המקומי, המייצג רשויות מקומיות, לרבות המועצה המקומית טירת כרמל, הוא אכן "ארגון מעסיקים" כהגדרתו בחוק. משמעות הדבר היא כי החוקה חלה על העובד, כפי שהוא מכסה את כל העובדים של הרשויות המקומיות. בית המשפט דחה גם את הטענות לפיהן המועצה המקומית אינה חברה במרכז השלטון המקומי, ואישר את חברותה ארוכת השנים. עוד הדגישו השופטים כי לרשויות המקומיות הזכות להקים עמותות וכי תכליתו של מרכז השלטון המקומי לגיטימית. הם הדגישו כי שלילת חופש ההתאגדות מהרשויות המקומיות תביא לכך שכל רשות תיאלץ לנהל משא ומתן פרטני על תנאי העסקתה, דבר שאינו יעיל ואינו משרת את האינטרס הציבורי. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי מרכז השלטון המקומי, כעמותה וולונטרית, יכול לייצג את המועצה המקומית במשא ומתן קיבוצי. בנוסף, בית הדין קבע כי התפטרותה של העובדת מזכה אותה בפיצויי פיטורים על פי חוקת העבודה, ודחה את טענת המועצה המקומית כי שכרה התבסס על הסכם העובדים הסוציאליים. לדברי השופטים, הוראות החוקה חלות על כל עובדי הרשויות המקומיות, לרבות העובד. לבסוף, קבע בית הדין כי גם ללא ההסכם הקיבוצי, עדיין יהיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים על בסיס תנאים מכללא במשפט המקובל. הן הערעור והן הערעור הנגדי של העובד נדחו, כאשר המועצה המקומית אחראית לרוב שכר הטרחה. ההחלטה אישרה את זכותו של העובד לפיצויי פיטורים, והדגישה את חשיבותם של הסכמים קיבוציים בהסדרת יחסי העבודה.