עב"י 47974-06-23

תקציר

המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור, בהסתמך על הדין המנהגי המגביל את מידת התערבותו של בית הדין בהחלטות ועדת המשמעת. המשיב טוען, כי העובדה שהמערער לא הורשע בהליך הפלילי אין משמעה שאין להעמידו לדין משמעתי – השניים נפרדים ובעלי שיקולים שונים. המשיב מביא בחשבון גם את הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, את נסיבותיו האישיות של המערער ואת העובדה שלא היה לו עבר משמעתי או פלילי קודם. חומרת אמצעי המשמעת נדחית אף היא, כמו גם הטענה כי יש לראות בעבירות מחדל חד פעמיות, שכן נמצא כי המערער ביצע ארבע עבירות שוחד. המשיב מדגיש כי אנשי חינוך מוחזקים בסטנדרט טיפול גבוה יותר וטוען כי אין לפצות את המערער בגין תקופת השעייתו. התערבותו של בית הדין בהחלטות משמעתיות של אנשי מקצוע מוגבלת, ומתערב רק כאשר החלטות חורגות מגבולות הסביר. ההליך המשמעתי שננקט נגד המערער מוצדק בשל התנהגותו הבלתי ראויה כעובד ציבור וכמחנך. אותם סטנדרטים של התנהגות בלתי הולמת חלים על ענייניו המקצועיים והאישיים של עובד מדינה, במיוחד כאשר הוא עבר עבירה פלילית. עוד סבור המשיב כי לבית הדין המשמעתי שיקול דעת ליתן תשובה המתאימה למעשיו של המערער, אשר עשויה להיות שונה מתוצאת ההליך הפלילי. בית המשפט שקל גורמים רלוונטיים כגון נסיבותיו האישיות של המערער ואופי עבירותיו. עם זאת, נראה כי בית המשפט לא נתן דעתו לעקרון "אחידות הענישה", הפוגע בזכותו של המערער לשוויון. קיימים חילוקי דעות בין הפוסקים בנוגע להחלת עקרונות תיקון 113 על דיני משמעת, ולכן קשה לבקר את פסיקת בית הדין בסוגיה זו. בית הדין גם לא שקל די הצורך את התקדים שנקבע בעניין אבו חייט, שעניינו עבירת משמעת דומה. על אף שהמערער הושעה בשכר, מקרה זה מבדיל עצמו מאבו חייט במידה מספקת כדי להצדיק תוצאות משמעתיות שונות. עם זאת, קשה יותר להצדיק את ההבדל המשמעותי בצעדים שננקטו, במיוחד לאור העובדה שנראה כי אבו ח'יט ביצע מעשים חמורים יותר. עם זאת, אנשי חינוך נדרשים לסטנדרטים גבוהים יותר, ומשכך ניתן להבחין מבלי לפגוע בזכויותיו של המערער. עם זאת, חומרת אמצעי המשמעת הנוכחיים, כולל פסילה של שנתיים משירות המדינה, נראית מוגזמת. לפיכך, הערעור מתקבל באופן חלקי, והפסילה משירות המדינה למשך שנתיים מתבטלת. שאר גזר הדין, כולל נזיפה, פיטורים בפיצויי פיטורים ופסילה לשלוש שנים ממשרד החינוך עומד בעינו.