ת"א 71783-10-18

תקציר

התובעים, תושבי וחקלאי מושב שרונה, תבעו את האגודה השיתופית של המושב בדרישה לאשר הקמת מבנים לגידול ופיטום עגלים בחלקותיהם. האגודה סירבה בנימוק שהדבר יגרום למטרד ריח בלתי נסבל, שכן המושב סובל ממילא ממפגעים סביבתיים חמורים בשל החוות הקיימות, והוספת תוספת נוספת תפגע בתנאים החברתיים והתרבותיים של חבריו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי החלטת האגודה הייתה חוקית ובהתאם לתקנונה ולמטרותיה. נקבע כי המשקים הקיימים במושב, לרבות אלה של התובעים, היו בעלי אופי תעשייתי וגרמו למפגע ריח בלתי סביר, שהשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום והפעילות החברתית של התושבים. בית המשפט קיבל את טענת האגודה כי ההחלטה חלה על כלל החברים ונועדה להגן על האינטרסים של כלל קהילת המושב, ולא לדכא מיעוט. עוד נמצא כי האגודה עושה מאמצים למצוא אזור חלופי לפעילות גידול בעלי חיים, שיאפשר לתובעים להמשיך בעיסוקם הכלכלי מבלי להרחיב את המטרד הקיים. באשר לטענת התובעות לאפליה, ציין בית המשפט כי החברה הבחינה בין פטמות תעשייתיות ופטמות המתרבות בעצמן לבין רפתות, ומשקי התובעים היו תעשייתיים באופיים. בית המשפט דחה את התביעה, והורה לתובעים לשלם למושב הוצאות בסך 75,000 ₪.