מ"ת 69731-05-19

תקציר

השופט במקרה זה קבע כי יש די ראיות כדי להאריך את מעצרם של שני המשיבים, שהתביעה האשימה אותם בעבירות אלימות, לרבות רצח, עד תום ההליכים המשפטיים. הראיות שהציגה התביעה, אף שנחשבו מספיקות לביסוס עילה לכאורה, נחלשו באופן משמעותי בשל סתירות וחוסר עקביות, שהטילו ספק במהימנות הראיות העיקריות. עם זאת, השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט בשלב זה אינו לשקול את הראיות או להעריך מהימנות, אלא רק לבחון את התשתית הראייתית הפוטנציאלית להרשעה. באשר לעילת המעצר, קיבל השופט כי העבירות לכאורה מהוות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21 לחוק המעצרים. עברם הפלילי של המשיבים ונכונותם לבצע מעשי אלימות הצדיקו עוד יותר את מעצרם. עם זאת, השופט הודה כי נפלו פגמים משמעותיים בחקירה וסתירות בעדויות, ששחקו את עוצמת הראיות. בבואו לקבוע אם קיימת חלופת מעצר, שקל השופט את יחסי הכוחות בין עילות המעצר, עוצמת הראיות ואופייה של חלופת המעצר. בשל החולשה המשמעותית בראיות לכאורה והיעדר תסקיר מתאים משירות המבחן, פסק השופט לטובת המעצר. השופט הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בדבר האפשרות לשחרר את המשיבים למעצר בית תוך פיקוח אלקטרוני והורה לשני הצדדים להתייצב שוב בפני בית המשפט ביום 15.1.2020 לדיון נוסף. ההחלטה התקבלה בנוכחות בא כוח המשיבים והמשיבים עצמם, והעתק ממנו נשלח לשירות המבחן.