ע"א 482/59

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעורו של אחמד נימר בדוואן על פסק דין לטובת מדינת ישראל בעניין חלקת אדמה בכפר מירי. בדוואן תבע את הקרקע באמצעות רכישה לא רשומה בשנת 1944 והמשך החזקה ועיבוד, אך טענתו נדחתה על ידי המדינה. התיק נדון בפני קצין צו מקרקעין, שפסק לטובת המדינה בשל ספקות לגבי אמיתות הראיות של בדוואן, כולל ניסיון לכאורה של בדוואן להשפיע במרמה על התוצאה באמצעות שינוי הקרקע באמצעות דחפור. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של בדוואן, והסכים כי עדיו אינם אמינים וכי אין די ראיות כדי לתמוך בתביעתו על הקרקע לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, המחייב החזקה ועיבוד למשך עשר שנים לפחות (הוארך עד חמש עשרה שנים בשנת 1958). בנוסף, בית המשפט מצא כי הקרקע לא עובדה מספיק או במשך תקופה ארוכה מספיק כדי לעמוד בדרישות החוק. פסק הדין דן גם בקבילותו של תצלום אוויר כראיה, אישר את אמיתותו כמסמך ציבורי וקיבל אותו כראיה לכך שהקרקע לא עובדה באופן נרחב בשנת 1945. עם דחיית ערעורו של בדוואן, הותירה המדינה בידיה את החזקה בקרקע.