ת"א 4680-08-07

תקציר

הסכסוך בין התובעים, חברת שער הנגב ואגודה שיתופית חקלאית הנגב, לבין הנתבעים, מספר חברות ביטוח לרבות מגדל חברה לביטוח בע"מ, נסוב סביב אפיון פוליסות ביטוח מסוימות והזכויות הנובעות מהן. התובעים טוענים כי כאשר הפסיקו לשלם פרמיות בגין הפוליסות המדוברות, סיכמו עם הנתבעים על הקמת קרן פיצויים, אליה יועברו הכספים מהפוליסות. הנתבעים מכחישים טענה זו. לחילופין, טוענים התובעים כי יש לאפיין את הפוליסות כפוליסות ביטוח מנהלים וכי יש לחשב את ערך הפדיון, לו זכאים העובדים עם עזיבת עבודתם של התובעים, על פי שיטה מיוחדת המוסכמת על הנתבעים, שגם הנתבעים מכחישים לה. בית המשפט מתייחס תחילה לשאלה האם הוקמה קרן פיצויים. נמצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם כי הוקמה קרן כזו. מההתכתבויות בין הצדדים עולה כי הכוונה הייתה לנקות את הפוליסות, ולא להעביר את הכספים לקרן פיצויים. יתר על כן, בית הדין קובע כי העובדים הם מוטבים בפוליסות הביטוח, וכל ביטול או שינוי של הפוליסה מחייב את הסכמתם, שלא התקבלה. לפיכך, בית המשפט דוחה את טענת התובעים כי הוקמה קרן פיצויים. לאחר מכן פונה בית המשפט לאפיון הפוליסות. המסקנה היא כי הפוליסות הן פוליסות ביטוח מנהלים, הכוללות הן רכיבי פיצוי והן רכיבי סיכון. התובעים שילמו את מלוא הפרמיה, וחלקה הוקצה לרכיב הסיכון. בית המשפט מוצא כי הצדדים התכוונו להיפטר מהפוליסות עם תשלום התובעים בשנת 1982. באשר לשווי הפדיון, בית המשפט מפרש את תנאי הפוליסה לטובת התובעים, כמנסחי הפוליסה העמומה. היא קובעת כי יש לחשב את ערך הפדיון המיוחד, לו זכאים העובדים עם פרישתם מעבודתם של התובעים, כ-90% מהפרמיות ששולמו, ולא כ-75% הנקובים בפוליסה. בית המשפט מדגיש כי שיעור גבוה זה מוצדק על פי ההיגיון של המדיניות החסויה למחצה והתנהלות הצדדים. עוד קובע בית המשפט כי התובעים זכאים למידע אודות הפוליסות שלא מומשו, לרבות שמות העובדים, מספרי הפוליסות וסכומי הפדיון שנצברו, וכן פירוט בדבר הסכומים שהופקדו בכל פוליסה וחישובם. הנתבעים נדרשים למסור מידע זה בתוך 60 יום. בנוסף, בית המשפט מורה לנתבעים לשלם לתובעים הוצאות בסך 70,000 ₪, מאחר שהנתבעים דחו שלא כדין את דרישת התובעים לקבלת מידע.