סע"ש 18751-03-20

תקציר

התובעת, מנהלת שעבדה עד לתפקיד סמנכ"לית מינהל קהילתי, תבעה את מעסיקה על פיצויים שלטענתה מגיעים לה בגין עבודה בשעות נוספות, עבודה בימי שישי ושבת והפרת הסכם בגין אי מתן הפסקות. הנתבעת טענה כי התובעת החזיקה במשרת אמון, מה שאומר שהיא אינה זכאית לגמול שעות נוספות וכי גם טענותיה האחרות אינן מבוססות. בית הדין בחן את מהות תפקידה של התובעת, לרבות תפקידה, תחומי אחריותה, היררכיה בארגון, שכרה ושעות עבודתה, ופסק לטובת הנתבעת בכל הסעיפים. התובע אכן היה בתפקיד ניהולי והחזיק במידה מיוחדת של אמון אישי, כהגדרתו בחוק שעות עבודה ומנוחה. תפקידה בהיררכיה הארגונית היה בכיר, כשרק המנהל מעליה, ושכר שכרה היה גבוה משמעותית מזה של עמיתיה. היא נהנתה מחופש רב בשעות עבודתה, לא יכלה להיות מפוקחת והייתה לה שליטה על רישומי הנוכחות שלה ושל עובדיה. הייתה לה גם גישה למידע רגיש והיא הייתה חיונית לפעילות הארגון. יתר על כן, התובעת הייתה מודעת לדרישה לקבלת אישור מראש לעבודה בשעות נוספות אך לא פעלה לפי נוהל זה. בית המשפט קבע כי תביעתה לתשלום שעות נוספות הייתה ניסיון לשנות רטרואקטיבית את רישומי הנוכחות, דבר שלא היה מוצדק. גם טענת התובעת כי עבדה בימי שישי ושבת נדחתה בשל חוסר ראיות ושליטתה במערכת הנוכחות. בית המשפט דחה גם את התביעה בגין אי מתן הפסקות, וקבע כי התובעת יכלה לצאת להפסקות כראות עיניה וארוחותיה סופקו מדי יום. בית הדין קבע כי תביעתה של התובעת לגמול שעות נוספות וטענות נוספות אינן מבוססות, שכן היא החזיקה במשרת אמון לאורך כל תקופת העסקתה. בהתחשב בנסיבות, בית המשפט הורה לתובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך 3,500 ₪, בהתחשב במעמדה כפנסיונרית.