ע"א 51279-11-15

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין לטובת המשיב, אשר נפסק לו 25,000 ₪ בגין כאב וסבל, 1,500 ₪ בגין אובדן ימי עבודה ו-2,740 ₪ בגין שירותים וציוד שלא שולמו למערערת. המערערת תקפה את המשיב לאחר סכסוך על חוב עבר בגין שירותים שניתנו ועיקול בית דפוס על ידי המשיב לאחר מכן. המערערת ערערה על פסק הדין, ביקשה לייחס למשיב את מלוא האשמה התורמת וביקשה להפחית את הפיצוי שנפסק, בצירוף עדכון ההוצאות שנגבו, שכללו 7,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. הטענה העיקרית בערעור הייתה כי התנהלותו הקודמת של המשיב הצדיקה את תגובתו האלימה של המערער, ועל כן על המשיב לשאת במלוא האחריות לאירוע. השופטים דחו טענה זו וקבעו כי אלימות לעולם אינה פתרון הולם, וכי מעשיו הבלתי חוקיים של המשיב טרם האירוע לא הצדיקו את תגובתו המוגזמת של המערער. עם זאת, השופטים מצאו צדק בטענת המערער בדבר גובה הפיצוי, בהתחשב במשכו הקצר של האירוע ובנזק הפיזי המזערי שנגרם למשיב. הם פסקו כי יש להפחית את הפיצוי בגין כאב וסבל ואובדן ימי עבודה ל-20,000 ₪, בעוד התשלום בסך 2,740 ₪ עבור שירותים שלא שולמו נותר ללא שינוי מאחר שהמערער חזר בו מהתנגדותו לסכום זה. כן החליט בית המשפט שלא להתערב בהוצאות שנגבו, שכללו שכר טרחת עורך דין ואגרת בית משפט, שכן הן היו בגדר שיקול דעתו של בית משפט קמא, והוצאותיו בפועל של המשיב עלו על הסכום שנפסק. עוד קבעו השופטים כי על המערערת לשאת בהוצאות המשפט לפי הסכום שנפסק, ולא לפי הסכום הראשוני שתבע המשיב. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, והסכומים שנפסקו למשיב הופחתו. השופטים הדגישו כי אין לפרש את החלטתם כמגנה אלימות, וכי שימוש בכוח פיזי לפתרון סכסוכים אינו מקובל.