עב"ל 20299-09-13

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור בדבר הקשר הסיבתי בין מצב ברכו השמאלית של המשיב לבין אירוע עוין שהתרחש בשנת 1974. המשיבה עברה ניתוח להחלפת ברך שמאל בשנת 2012 וביקשה להחמיר במצבה, דבר שאושר תחילה על ידי ועדה רפואית. עם זאת, בערעור של המערער (המוסד), קבעה ועדה רפואית גבוהה יותר כי אין קשר סיבתי בין מצב הברך לבין האירוע. המשיבה ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, שפסק לטובתה, בקובעו כי היה על הוועדה לשקול חוות דעת מומחה ולנמק את חריגתה ממנה. המוסד ערער על פסק הדין לבית הדין הגבוה לעבודה, שהעניק רשות ערעור ובסופו של דבר פסק לטובת המוסד. בית הדין הגבוה לעבודה הסכים עם טענת המוסד כי ועדות קודמות שללו באופן מוחלט קשר סיבתי בין מצב ברך שמאל לבין האירוע, וכי המשיב לא ערער על החלטות אלה. בית המשפט הדגיש את העיקרון של אי דיון חוזר בעניינים אלה ולא מצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה. בנוסף, צוין כי טיעוני המשיב והחלטות קודמות של הוועדה התמקדו בעיקר בפגיעות אחרות. משכך, קיבל בית הדין הגבוה לעבודה את ערעור המוסד וחיזק את החלטת הוועדה, מבלי לפסוק הוצאות.