ע"א 6728/10

תקציר

המערערים, שהיו בעלי קרקע, התקשרו בשנת 1996 בהסכם קומבינציה עם חברה קבלנית בבעלות בעלה של המשיבה לבנייה על אדמתם. במסגרת הסכם המימון, המערערים היו אמורים לקבל ערבות בנקאית אך בסופו של דבר קיבלו משכנתא על דירת המשיב במקום. הבנייה לא הושלמה על פי ההסכם, ושני הצדדים פנו לבית המשפט לקבלת סעד. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את טענות המשיב וקבע כי המשכנתא מוגבלת ל-600,000$ וכי חוק ההוצאה לפועל חל על מימושה. המערערים ערערו על החלטה זו, והמשיב הגיש ערעור שכנגד, מה שהוביל את המערערים לבקש את דחיית הערעור שכנגד. השופטת, דנה כהן-לקח, פירשה באופן מרחיב את דרישת הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי, ואפשרה לערעור שכנגד לעמוד, למעט סעיפים אחדים הקשורים לטענה לתרמית בהתנהלות המערערים. סעיפים אלה היו אמורים להימחק מאחר והם התבססו על ראיות שטרם הוחלט עליהן. כהן-לך הדגישה כי הערעור שכנגד יכול להתייחס לכל ההקשר העומד בבסיס הערעור העיקרי, במיוחד כאשר הסוגיות שלובות זו בזו. היא ציינה כי ערעורו הנגדי של המשיב, שהתמקד בתוקפה של המשכנתא, קשור מהותית לערעור העיקרי בדבר היקף החוב המובטח. יתר על כן, השופטת קיבלה את הערעור שכנגד על תחולת חוק הגנת הדייר, שכן פרשנות שטר המשכנתא ונסיבותיה רלוונטיות לשתי הסוגיות. בסופו של דבר, השופט הורה למשיב להגיש הודעת ערעור מתוקנת, תוך שהוא מותיר את הערעור שכנגד אך מוחק את סעיפים 52 עד 55, שהתייחסו לטענת המרמה. המערערים נדרשו לשאת בהוצאות המשיב, וההחלטה הייתה אמורה להיות מיושמת בערכאות הנמוכות יותר.