בש"פ 6339/03

תקציר

בעניינו של המשיב הושיה מחמוד עצר אותו תחילה בית משפט השלום בירושלים עד תום ההליכים המשפטיים, בהסתמך על ראיות מספיקות למעורבותו בפריצה, גניבה ועבירות נלוות, ולהימצאותו הבלתי חוקית בישראל. בית המשפט זיהה שלוש סיבות עיקריות למעצר: פריטים שנמצאו הקושרים אותו לביצוע העבירה, התנהגותו המפלילה במהלך המעצר וחוסר סבירות הסברו למעשיו. ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים אישר החלטה זו, תוך הדגשת הראיות הנסיבתיות החזקות וחוסר העקביות הלוגית בגרסתו של מחמוד. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע מאוחר יותר כי חלופת מעצר תהיה ראויה אם תבטיח את נוכחותו במשפט, מה שיוביל לשחרורו בתנאים מסוימים. התביעה ערערה לאחר מכן על שחרורו, בנימוק שלא חל שינוי בנסיבות ובסיכון אפשרי לבריחה בשל מעמדו הבלתי חוקי של מחמוד בישראל. מנגד, ההגנה הדגישה כי אין די ראיות לאשמה. בית המשפט העליון איזן בין חירות הפרט לבין ביטחון הציבור, ובסופו של דבר הסכים עם הערכאה הנמוכה יותר כי חלופת מעצר היא ראויה. היא חייבה את מחמוד לשלם פיקדון נוסף במזומן בסך 8,000 ש"ח עבור שחרורו כדי להבטיח את נוכחותו במשפט. לפיכך נדחה הערעור, שאישר את ההחלטה לשחרר את מחמוד בתנאים מוגדרים.