ת"צ 21458-03-14

תקציר

פסק הדין מאשר תובענה ייצוגית בנושא הנגשת תחנות רכבת ברחבי הארץ לאנשים עם עיוורון או לקויות ראייה. המחלוקת נסובה סביב חובתה של הרכבת המשיבה להנגיש את תחנותיה כנדרש בחוק. הטענה המרכזית היא החקיקה החלה, כאשר המבקשים טוענים לתחולתו המלאה של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (חוק השוויון) והרכבת טוענת כי חל עליהם רק פרק שירותי התחבורה הציבורית בחוק. בית המשפט מצדד במבקשת, וקובע כי הרכבת לא עמדה בכל ההוראות הרלוונטיות, לרבות תקנות התחבורה הציבורית ותמ"י 1918, ופרשה שלא כדין את החוקים החלים. פסק הדין מפרט את המחלוקת המשפטית וקובע כי הרכבת מחויבת לעמוד בפרק ה' לחוק השוויון ובתקנות התחבורה הציבורית. ממצאי המומחה, המעידים על עמידתה החלקית של הרכבת, מתקבלים, ובית המשפט קובע כללים לקביעה אילו ליקויים הם באחריות הרכבת. פסק הדין מתייחס גם לסוגיות ספציפיות כמו התקנת קווים מובילים ונגישות משרדי הכרטיסים, ופוסק לטובת פרשנויות הרכבת. באשר לנזקים, בית המשפט דוחה את התביעה להפסדים ממוניים אך מקבל את התביעה לנזק לא ממוני, מתוך הכרה באי הנוחות, חוסר הביטחון והפגיעה באוטונומיה שחווים המבקש והקבוצה. הציות החלקי של הרכבת ופרשנותה לתקנות נתפסים כגורמים מחמירים. התביעה הייצוגית מאושרת כאשר הקבוצה מוגדרת כעיוורון או לקוי ראייה שהשתמשה בשירותי הרכבת בשבע השנים שקדמו לתביעה. הרכבת מצווה לשאת בהוצאות המבקש, לפרסם מודעה על ההחלטה ולהגיש בקשות נוספות. החלטה זו נועדה להבטיח את עמידת הרכבת בחוקי הנגישות ולהעניק פיצוי לקהילת לקויי הראייה.