דנ"א 3112/05

תקציר

בפסק הדין נקבע כי אין חולק כי פסק הדין קבע הלכה חדשה (הלכתית) הסותר את הקיים, ודי בדרך כלל בכך כדי להצדיק דיון מחודש בפני הרכב שופטים. עם זאת, מקרה זה אינו נחשב לנסיבה חריגה המצדיקה שימוע כזה בשל ייחודו וחשיבותו הנדרשים. חלוף הזמן מאז נכתב החוק הרלוונטי לפני שנים מחליש גם את ההצדקה לדיון נוסף, שכן הזמנים והחוקים משתנים תדיר. טענת העותרים כי לא ניתנה להם הזדמנות להתגונן מפני הדין החדש אינה רלוונטית שכן מוקד הערעור היה באחריותם האישית של המשיבים, ופסקי הדין של הערכאה הנמוכה יותר העלו כי הם כבר התייחסו לטענות החלופיות של העותר בדבר מרמה וחוסר תום לב. טענות אלה נדחו, ויכולתה של העותרת להעלות טענות נוספות לא נפגעה עקב שינוי החוק. טענותיו האחרות של העותר המערערות על הטעמים לשינוי ההלכה אינן מקימות טעויות משפטיות מהותיות, והן מתאימות יותר לערעור מאשר לבקשה לדיון נוסף. כתוצאה מכך, העתירה לקיום דיון נוסף נדחית, צווי מניעה זמניים מבוטלים, והעותר נדרש לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.