ע"פ 5754/23

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט לערעורים את בקשת המערער לשנות את העונש שהטיל בית משפט מחוזי בגין עבירות סביבתיות. עקרון העל המשפטי המודגש הוא שערכאות ערעור בדרך כלל אינן מתערבות בגזר דין אלא אם קיימת חריגה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת או טעות ברורה, שאף אחת מהן לא ניכרה במקרה זה. המקרה מדגיש את חשיבותה הקריטית של הגנת הסביבה, המוכרת כמהותית לאיכות החיים ולרווחה בישראל. הדו"ח מדגיש כי פשעים סביבתיים, המונעים לעתים קרובות ממניעים כלכליים, דורשים ענישה מרתיעה חזקה. המערערת עסקה בהטמנת פסולת בלתי חוקית במשך חודשים וזייפה דוחות כדי להסוות פעילויות אלה, מתוך כוונה להרוויח כלכלית תוך התחמקות מעלויות פינוי נאותות. על אף שהמערער טען כי העונש מופרז, ובפרט בהתייחס לפסיקות אחרות בעניין הונאה, הוא בוטל בשל הנזק הסביבתי המהותי שנגרם. למרות הרשעותיו הקודמות של המערער בעבירות דומות, הפעולות הנוכחיות, שכללו פעולות השלכה אסורות חמורות יותר, הדגישו זלזול בהרתעה משפטית. בית המשפט המחוזי שקל את המלצות השיקום, אך נתן עדיפות לגמול ולהרתעה נוכח חומרת העבירה. מצוקתו הכלכלית של המערער צוינה אך לא הצדיקה הפחתת עונש. בית המשפט קבע כי העונש היה הולם, ושיקף הן את חומרת העבירה והן את חשיבות השמירה על משאבי הסביבה. השופטים כשר ורונן הסכימו עם הכרעת הדין, והמערער חויב להתחיל לרצות עונש מאסר של 21 חודשים עד ליום 11.4.2024.