ע"א 569/81

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך מס ערך מוסף בין אגודה שיתופית של מושב עובדים, הרשומה לפי פקודת האגודות השיתופיות (המשיב), לבין מנהל המכס והבלו (המערער). המשיבה הואשמה בניכוי שלא כדין של מס תשומות ממס ערך מוסף שהיה חייב בה בתקופה שבין יולי 1976 לספטמבר 1978, בקשר לבניית בית העם ומגרש ספורט בתחומו. השאלה המרכזית הייתה האם הקונסטרוקציות הללו נועדו למטרת עסקו של המשיב או לשימושו העסקי, דבר שיזכה אותם בניכוי מס תשומות. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, בקובעו כי בעוד שפעילותה הכלכלית והמקצועית של המשיבה נופלת בגדר מטרות עסקיות, פעילויות תרבות, בידור וספורט לא. בית המשפט פירש את המונח "עסק" במובנו הכלכלי, ורמז כי רק פעילויות בעלות שימוש או מטרה כלכלית יכולות להיחשב לעסקים. בנוסף, בית הדין ציטט פסיקות קודמות כדי להדגיש כי פעילויות שמטרתן רווחת החברים, כגון אספקת ארוחות, לא היו למטרות עסקיות בלבד אלא שירתו את האינטרסים של המעסיק בהגדלת התפוקה ובשימור עובדים. פסק הדין קיבל את הערעור, תוך שהוא מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקובע כי על המשיב לשלם את החלק של מס התשומות שנוכה שלא כדין, הקשור למגרש הספורט ולשימוש הלא עסקי בבית העם. התיק הוחזר למערערת לצורך חישוב הסכומים. השופט ש' נתניהו, השופט א' חלימה והשופטת א' גולדברג הסכימו עם פסק הדין.