עב"ל 33417-10-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין זכאותו של המערער לגמלת סיעוד לפי חוק הביטוח הלאומי. המערערת, אישה בת 94, מתגוררת במחלקת התמיכה של בית דיור מוגן. למוסד שלושה אגפים: אגף דיור מוגן, אגף תמיכה ואגף סיעודי. המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בתביעת המערערת לגמלת סיעוד בנימוק שהמוסד נחשב למוסד סיעודי. בית המשפט המחוזי קיבל טענה זו ודחה את טענת המערערת, אך מתח ביקורת על המכון שלא נתן למערערת הודעה מוקדמת והזדמנות לטעון את טענותיה בטרם יקבל את החלטתו. הערעור בפני בית הדין הארצי מתייחס לשאלה המרכזית האם מדיניות המכון, שמשמעותה שלילה מוחלטת של גמלת הסיעוד ממי ששוהה בבית אבות מפוקח, היא חוקית. בית המשפט קבע כי מדיניות המכון אינה מעוגנת בחוק וכי עליו לבחון כל מקרה לגופו. בנוסף, קבע בית המשפט כי אין לסווג את אגף התמיכה במוסד בו מתגוררת המערערת כמחלקה סיעודית, ועל כן זכאית המערערת לגמלת סיעוד. עם זאת, בית המשפט לא הורה למכון לשלם למערערת סכום כספי כלשהו, אלא השאיר לה לספק ראיות לכך שרכשה שירותים שיכלה לקבל באמצעות הגמלה, וכך לקבל החזר. לבסוף הורה בית המשפט למכון לשלם למערער הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.