תמ"ש 41939-04-12

תקציר

התובעת, אחותו של אדם שנפטר, תבעה את מנהל עיזבון אחיה יחד עם אלמנתו ובתו (הנתבעים) למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא הבעלים של 5% מהון המניות של אחיה בחברה מסוימת ובדירה. התובעת טענה כי התקיימו יחסי קרבה ואמון מיוחדים בינה לבין אחיה וכי הוא רכש עבורה את המניות ואת הדירה, אותה החזיק בנאמנות. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי מדובר בתביעה דמיונית, כי אין ראיות בכתב לרכישות הנטענות וכי גרסת התובע לאירועים אינה סבירה. עוד טענו כי התביעה חסומה על פי דין וכי התובע התמהמה שלא לצורך בהגשתה. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי טענת התובע נעדרת ראיות וסותרת את גרסתם המהימנה יותר של הנתבעים לאירועים. השופטת ציינה כי עניינה של התובעת הסתמך במידה רבה על מכתב בודד ועל עדותו של חתנה, שלא היה בהם די כדי לתמוך בטענתה, במיוחד בהשוואה לראיות הנתבעים. יתר על כן, התנהלותה של התובעת – שלא העלתה את הטענה קודם לכן ולא הזכירה את המתנות הנטענות בחיי אחיה או לאחר מותו – הייתה תמוהה וסתרה את גרסתה. עוד קבע השופט כי עדותה של התובעת לוקה בחוסר אמינות בשל זיכרונה הלקוי ותשובותיה הבלתי צפויות. בנוסף, הצליחו הנתבעים לטעון כי התביעה התיישנה וכי התובע התמהמה שלא לצורך בהגשתה, מה שתומך עוד יותר בדחיית התביעה. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת והורה לה לשאת בהוצאות הנתבעים, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 80,000 ₪.