ע"פ 5787/19

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על הארכת צווי הריסה מנהליים לשלושה מבנים שנבנו באופן בלתי חוקי בקלנסואה. המערערים טענו כי שופט בית משפט השלום בנתניה, א' ברנד, היה צריך לפסול עצמו מלדון בבקשה להארכת צווי ההריסה משום שאשתו מכהנת כיו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מרכז. בית המשפט דחה את הערעור. נמצא כי המערערים לא העלו את טענת הפסילה שלהם בהזדמנות הראשונה, כנדרש, שכן הם היו מודעים לקשר של השופט ליו"ר אלא רק העלו את הנושא חודשים לאחר מכן. עוד קבע בית המשפט כי ועדת התכנון והעומד בראשה לא היו מעורבים באכיפת צווי ההריסה, ולהליכים בפני השופט ברנד לא היה כל קשר אליהם. מכאן, שלא היה חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת השופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי העתירה המנהלית שהגישו העוררים, בה נוגעת ועדת התכנון, הועברה לשופט אחר, והפכה את סוגיית משוא הפנים במקרה זה לחסרת פניות. הערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה נדחה, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין הארכת צווי ההריסה ודחיית בקשת הפסילה.