ע"א 60555-01-14

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, הנוגע למחלוקת על הרחבה שבנו המערערים, מר וגב' בר עוז, על גג בניין מגוריהם. ההרחבה נבנתה על שטח הגג, שאמנם הוצמדה לדירת המערערים בתקנות הבית המשותף, אך חייבה את הסכמתם של בעלי הדירות האחרים בבניין לבנייתו. המשיבים, בעלי שלוש דירות בבניין, הגישו בקשה למתן צו מניעה שימנע מהמערערים לבצע כל בנייה על הגג עוד בשנת 2006, אשר ניתנה על ידי המפקח על הבתים המשותפים. מאוחר יותר גילו המשיבים כי המערערים החלו בבנייה על הגג בניגוד לצו המניעה ופנו לבית המשפט בבקשה למתן צו הריסה. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, קיבל את גרסתם לאירועים וקבע כי המערערים לא הוכיחו כי קיבלו את ההסכמה הנדרשת לבנייה. היא הורתה למערערים להרוס את ההרחבה הבלתי חוקית ולהשיב את המצב לקדמותו. המערערים ערערו על החלטה זו, ובעיקר טענו כי קיבלו הסכמה בעל פה מאחת המשיבות, גב' רות סתר, בשמה ובשם בעלי הדירות האחרים, וכי שגה בית משפט קמא בכך שלא הכיר בכך. עוד נטען, כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב וכי היה על בית משפט קמא לשקול את הטעמים שעמדו מאחורי ההתנגדות לבנייה, ועשוי להורות על סעד פחות דרסטי מהריסה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא מקבל את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ומסכים עם מסקנותיו המשפטיות. בית המשפט קבע כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות להסכמה הנטענת וממילא נדרשת הסכמה בכתב. עוד נקבע כי מניעי המשיבים להתנגד לבנייה אינם רלוונטיים, שכן המערערים הפרו צו מניעה חלוטה. בית המשפט הורה למערערים להרוס את ההרחבה עד ינואר 2015 ופסק הוצאות למשיבים.