ע"פ 896/06

תקציר

השופט, ש' וסרקרוג, מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. טענת המערער כי האירוע היה תאונה בלתי נמנעת בשל נסיבות בלתי צפויות אינה מוכחת, שכן מכלול הראיות מצביעות על רשלנותו. השופט מדגיש כי נהיגה זהירה מחייבת ראיית הנולד ואמצעי זהירות, שהמערער לא נקט. הם מדגישים כי טענת המערער כי לא ראה את הקורבן עד שהיה מאוחר מדי סותרת את ממצאיו של בית משפט קמא ואינה נתמכת בראיות מספיקות. תחת זאת, הראיות מצביעות על כך שהמערער לא האט מספיק כשהתקרב למעבר החצייה, למרות שנוכחותו של הקורבן באי התנועה הייתה גלויה. השופט גם מפריך את טענת המערער בדבר מונית החוסמת את שדה ראייתו, וקובע כי ניתן היה לראות בבירור את אי התנועה, הכביש והנתיב. מסקנתם היא כי רשלנותו של המערער גרמה למוות וכי הנחתו בדבר כוונותיו של הקורבן הייתה בלתי סבירה. בנוסף, טענת המערער בדבר שינויים בנתונים נמצאה כבלתי מספקת כדי לשנות את פסק הדין. השופט מציע לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את פסק הדין של נהיגה רשלנית המובילה למוות. לצורך גזר הדין מביא השופט בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות עברו הנקי בנהיגה, החרטה וההשפעה על משפחתו. הם מחליטים לקצר רק את תקופת הפסילה לשלוש שנים, בניכוי 90 ימי פסילה מנהלית. יתר העונשים, כולל מאסר וקנסות, נשמרים. המערער מונחה למסור את רישיונו עד למועד נקוב ולהתייצב לעבודות שירות ומאסר במועד שנקבע. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופטים ש' וסרקרוג, ר' שפירא ומ' פינקלשטיין.