עת"מ 5044-08-17

תקציר

פסק הדין דן בסכסוך תכנוני בין שני שכנים, בנוגע לתוספת לבית קיים באזור כפרי. העותר, האחראי על מתן היתרי הבנייה, טען כי על פי תכנית הבנייה הרלוונטית, לכל שכן בחלקה משותפת יש זכות לבנות מבנה נוסף לפי שיקול דעתו – עד לגבול המשותף או במרחק של 3 מטר ממנו. מנגד, טען המשיב כי התכנית דורשת מרחק מינימלי של 6 מטרים בין שני בתים באותו מגרש. ועדת הערר הסכימה עם הפרשנות האחרונה, והדגישה את הנזק התכנוני הניכר שייגרם למשיב אם תתקבל פרשנותו של העותר ותיבנה חומה גבוהה בסמוך מאוד לביתו. עוד ציינה הוועדה כי התכנית עצמה קובעת מרחק של 6 מטרים לפחות וכי אין עדות לנוהג עקבי של מתן היתרים בניגוד לדרישה זו. בנוסף, צוין בפסק הדין כי מרבית צמודי הקרקע ביישוב שומרים על מרחק של 3 מטרים מהגבול המשותף, דבר המצביע על כך שפרשנות הוועדה תואמת את מצב העניינים הנוכחי באזור. עוד צוין, כי טענת העותר, לפיה היה על המשיב לצפות מראש את האפשרות של מבנה קרוב בעת בניית תוספת משלו, לוקה בחסר, שכן האפשרות היחידה שהוצגה בפניו באותה עת דרשה מרחק של 3 מטרים. בסופו של דבר פסק השופט לטובת המשיב, תוך שהוא מדגיש את השיקולים התכנוניים ואת הצורך לפרש את התכנית בהתאם לאינטרסים החיוניים של האזור. העתירה נדחתה, והעותר חויב בהוצאות המשיבים.