ת"א 11937-11-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם התובע זכאי לפיצוי בגין קרקע שהופקעה, כאשר שני הצדדים טוענים לגבי תקופת ההתיישנות, עילת התביעה וגובה הפיצויים המגיעים לו. הנושא המרכזי הוא קביעת המועד הרלוונטי לתחילת תקופת ההתיישנות, המשתנה בהתאם לפרשנויות הצדדים לתקנות הרלוונטיות. בית המשפט קובע כי התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות, שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שקמה עילת התביעה – מועד הקנתה הקרקע לרשות המפקיעה. בנוסף, התובע לא עמד בנטל ההוכחה בדבר גובה הפיצוי הנתבע, שכן דו"ח השמאות המוגש אינו עומד בדרישות החוק ואינו נחשב לחוות דעת מומחה. במסמך, המתוארך למעלה משנה לפני המועד הקובע, יש גם פער בלתי מוסבר בערך הקרקע. מאחר שהתביעה נדחית מטעמים אלה, בית המשפט אינו מתייחס לטענות אחרות שהועלו בדבר ניגוד עניינים, קיום צוואה או מערכת היחסים בין הנתבעים. התובע אחראי לתשלום הוצאות כל אחד מהנתבעים, בסך 7,000 ₪, בתוך 30 יום מיום הצגת פסק הדין.