ת"א 58690-01-17

תקציר

התובעת, קבלנית בניין ופיתוח, תבעה את העירייה הנתבעת על סך 4,326,824 ₪, אשר לטענתה היו חייבים לה בגין עבודות שבוצעו במסגרת מכרז לעבודות בנייה. העירייה טענה כי היא חייבת לקבלן 56 אלף שקל בלבד. השופט פסק לטובת העירייה והורה לה לשלם לקבלן 56,249 שקל, כלומר הסכום שבו הודתה העירייה, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות בפועל. השופט קבע כי העירייה אינה אחראית לפקיעת היתר הבנייה במהלך ביצוע העבודות, שכן שני הצדדים היו אחראים לוודא כי ההיתר תקף. בנוסף, קבעה השופטת כי הקבלן אינו זכאי לתשלום לפי שלבי השלמה, אלא לפי העבודה שבוצעה בפועל, וכי העירייה שילמה את כל החשבונות במועד, או אף לפני המועד. עוד קבעה השופטת כי לקבלן אין זכות לבטל את החוזה, שכן העירייה לא הפרה אותו, ואף חלק מטענות הקבלן נמצאו כוזבות. חוות דעת המומחה שהגיש הקבלן לא התקבלה כראיה, שכן היא הוכנה על ידי המומחה ללא הפעלת שיקול דעת מקצועי, אלא באמצעות העתקת חישובים שנעשו על ידי הקבלן. גם חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט לא התקבלה, שכן היא לא עמדה בהנחיות בית המשפט וההחלטות לא התבססו על ראיות או בדיקות מקצועיות. השופטת הגיעה למסקנה כי הקבלן לא הוכיח כי ביצעה עבודות מעבר להיקף שאושר על ידי העירייה, ולכן דחתה את תביעתה לתשלומים נוספים. בנוסף, קבעה השופטת כי העירייה רשאית לחלט את הערבות שהופקדה על ידי הקבלן, בעקבות ביטול החוזה על ידי האחרון, וכי טענות הקבלן לעליית מחירים, עיכובים, חילוט הערבות, עלויות מימון, אובדן רווחי קבלן ועוגמת נפש משוללות כל יסוד. הקבלן חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של העירייה, שנקבע על 87,750 שקל, ואת ההוצאות בפועל.