ע"מ 52395-02-18

תקציר

ספרי המערערת נמצאו בלתי קבילים על יסוד ניכוי הוצאות בסך של כ-3.5 מיליון ₪ באמצעות חשבוניות פיקטיביות מחברה בבעלות עופר אביבי. המערער לא הביא כל ראיה שתתמוך באמיתות חשבוניות אלה ולא תוכיח כי השירותים המתוארים בהן אכן ניתנו, חרף העובדה שנטל ההוכחה מוטל עליו. בנוסף, ספרי המערער נפסלו לפי פקודת מס הכנסה ממספר טעמים נוספים: הם נמצאו בלתי קבילים לצורך חוק מע"מ, המערער לא מילא אחר ההוראות לניהול פנקס הזמנות, לא ניהל את מערכת הנהלת החשבונות שלו במשך 7 שנים, לא שמר מסמכים אובייקטיביים המעידים על אופי והיקף עסקיו, ולא התקשר בהסכמים חוזיים עם עובדים או קבלני משנה. המשיב השתמש בחישובים כלכליים כדי להוציא את השומה העיקרית, שנמצאה סבירה. טיבו של השירות שניתן על ידי המערערת לא היה ברור, והסכומים ששולמו עבור שירותים אלה היו בלתי סבירים מבחינה כלכלית. כך למשל, שילמה המערערת 1,000 ₪ עבור 2-3 שעות עבודה לעובדים שלא דרשו מומחיות כלשהי, וכן שילמה לקבלן משנה סכום כפול מזה בתוספת בונוס, דבר שגרם למערערת הפסד. המשיבה השתמשה במחזור המדווח בתקופת השומה ובעמלה פר העמסה כדי לקבוע את מספר העומסים השנתי ואת מספר העובדים הנדרש כתוצאה מכך. בהנחה שכל עובד עבד 12 משמרות בחודש, חישב המשיב את הוצאות השכר השנתיות, שהיו נמוכות משמעותית מאלה שנטענו על ידי המערערת. בית המשפט דחה את טענות המערערת כנגד השומה הכלכלית ומצא אותן בלתי משכנעות. עוד טען המערער כי יש לבטל את השומה לשנים 2011 ו-2012 מחמת התיישנות, אך בית המשפט לא נתן זאת בדעתו, שכן המשיב החליט לבטל את השומה לשנים אלה בכל מקרה. השופטת הסכימה עם השומה החלופית של המשיב, שלא אפשרה ניכוי עלות קבלני משנה, אך הכירה במלוא הוצאות שכר העובדים המדווח. השופט הגיע למסקנה כי יש לאשר את השומה העיקרית שהוציא המשיב ולדחות את כל טענות המערער. כן חויב המערער בהוצאות משפט של המשיב, בסך 35,000 ₪.