תא"מ 30329-04-19

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעת, מפרסמת, לא כיבדה את בקשת התובעת להפסיק לשלוח הודעות פרסומיות. התובעת הסכימה תחילה לקבל הודעות אלה אך בהמשך ביקשה להימחק מרשימת התפוצה. בעוד הנתבעת טענה כי טיפלה בבקשה זו, התובעת המשיכה לקבל הודעות בשל אי התאמה בין מערכת הדיוור הישנה לחדשה. בית המשפט קבע כי רשלנות הנתבעת בכך שלא עדכנה את בקשת ההרחקה של התובעת במערכת החדשה והתעלמה מפניות עוקבות מעידה על היעדר הסכמה ראויה. כמו כן, נמצא כי הנתבע לא הזכיר את המילה "דבר פרסומת" בשורת הנושא של ההודעות, דרישה לפי חוק התקשורת. טענת הנתבעת כי הדבר נעשה במכוון מטעמים שיווקיים החריפה עוד יותר את רשלנותם. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת והורה לנתבעת לשלם סך של 19,000 ₪ פיצוי, הכולל 16,000 ₪ בגין 68 הודעות שנשלחו לאחר הודעת הסירוב ו-3,000 ₪ בגין אי אזכור המילה "פרסומת". כמו כן חויב הנתבע בהוצאות התובע בסך 6,500 ₪. פסק דין זה נועד לאכוף את חוק התקשורת, להרתיע מפני פרקטיקות פרסום בלתי חוקיות ולחזק את אחריותו של המפרסם בניהול בקשות הסכמה וסירוב.