בש"א 7137/01

תקציר

פסק הדין מבטל את כל העיקולים הזמניים על נכסי המבקש. המבקשת, אשת המבקר ונתבעת בתביעה, הגישה בקשה לביטול העיקול הזמני שהוטל על נכסיה לבקשת המשיב, חברה שסיפקה מחשבים וציוד היקפי למבקר. המשיבה טענה כי המבקשת, יחד עם בעלה, ברחו מנכסי המבקר כדי להימנע מתשלום חובות החברה, וביקשה כי בית המשפט ייחס למבקשת אחריות אישית בגין חובות אלה, לרבות חובות של בעלה, בהתבסס על חזקת שיתוף הנכסים בין בני זוג. השופט פוסק לטובת המבקשת, וקובע כי המשיב לא הביא ראיות מספיקות כדי לשכנע את בית המשפט כי יש להטיל על המבקשת אחריות אישית לחובות המבקר או בעלה. זאת ועוד, השופט מקבל את הסברו של בא כוח המבקש כי בקשתו לביטול העיקול הוגשה באיחור של יום אחד בשל טעות בתום לב, ובוחן את מהות טענות המבקש, היעדר בדיקה מוקדמת של הנושא והשיהוי הזניח, המאפשר את הארכת המועד. השופטת מדגישה כי המבקשת טרם קיבלה את יומה בבית המשפט וכי עניינו של המשיב בסופיות ההחלטה אינו כבד משקל כפי שהיה אילו היה המבקש מנסה להגיש ערעור. בנוסף, מציינת השופטת כי אין די בחלקה של המבקשת בבריחה לכאורה מנכסים כדי לייחס לה אחריות אישית וכי טענות המשיב בדבר תפקידו הניהולי של המבקשת במבקר אינן נתמכות בראיות. השופטת גם מטילה ספק בבסיס המשפטי לייחוס חובות הבעל למבקשת, ומדגישה כי כלל חלוקת החובות חל בראש ובראשונה על היחסים הפנימיים בין בני זוג ואינו יכול בהכרח לחול על צדדים שלישיים. במקרה זה, חובו של הבעל נבע מערבות לחובות המבקר, שלטענת השופט אינה ניתנת לחלוקה אוטומטית עם המבקש. מעשיו של המשיב עצמו, המצביעים על כוונה להחתים את המבקש על ערובה, תומכים אף הם בביטול העיקולים, דבר המצביע על כך שהמשיב לא סבר מלכתחילה כי המבקש חב. השופט מורה למשיב לכסות את הוצאות המבקש בגין הבקשה.