ס"ע 1554-03-12

תקציר

בקשת הנתבעת לדחות את התביעה נגדם נדחית בעיקר משום שבית הדין לעבודה סבור כי מוטב לברר את הסכסוך לגופו. לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות לדון בתביעת לשון הרע בין מעביד לעובד של התובעת, שכן עילת התביעה קשורה ליחסי עבודה כמפורט בסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה. בית הדין מקבל את ההיגיון בפרשת חלמיש לפיו גם תביעות לשון הרע בין מעסיקים לשעבר לעובדים קבילות, כל עוד הן קשורות למעשים במהלך קיומם של יחסי עובד-מעביד. תביעות חוזיות לפיצוי כספי, כגון הפרת סודיות או תום לב, מצויות אף הן בסמכותו של בית הדין לעבודה. לבית המשפט נתונה גם סמכות לבחון טענות לפגיעה בפרטיות, אם כי אין הוא יכול להעניק סעד מכוח סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, המוגבל לתביעות נזיקין. גם טענות הנתבע בדבר שיהוי, חוסר סמכות והצורך באמת בפרסום נדחות, שכן התביעה הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות והתובע סיפק הסבר סביר לשיהוי. בית המשפט מורה לנתבע להגיש כתב הגנה וישקול את הצורך בהוצאות במהלך פסק הדין הסופי.