ת"א 20499-03-10

תקציר

התובע, עורך דין ורואה חשבון, תבע משרד רואי חשבון ואת אחד משותפיו (הנתבעים) בגין העתקת חוות דעת שהוכנה עבור לקוח, תוך הפרת זכויות הקניין הרוחני שלו, וביקש סעדים שונים לרבות צו מניעה קבוע ופיצוי ללא הוכחת נזק. הנתבעים טענו כי חוות הדעת אינה יצירה ספרותית והם לא העתיקו אותה. בית המשפט מצא כי חוות הדעת של התובעת היא יצירה ספרותית שכן היא מפגינה יצירתיות ודורשת השקעה בהכנתה, ובכך מקנה לה הגנה משפטית. עוד נקבע כי לתובע זכויות יוצרים על חוות הדעת, שכן היא לא הופצה או נעשה בה שימוש ללא הסכמתו, וכי הנתבעים העתיקו חלקים ממנה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות התובעת להתעשרות ללא עילה, ולא מצא כל ראיה לחוסר תום לב או עוולה נוספת מעבר להעתקה. היא גם לא מצאה פגיעה בזכויות מוסריות, שכן זיכוי התובע בחוות הדעת לא היה מעשי בהתחשב באופייה כחוות דעת מומחה. למרות קבלת טענות התובע, פסק בית המשפט פיצוי בסך 15,000 ₪, נמוך מהסכום המקסימלי, בהתחשב בכך שהתובע העתיק חלק מעבודתו מפסק דין וכי הפרק החשבונאי לדעת הנתבע שונה. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין.