רע"פ 2673/11

תקציר

בבואו לבחון את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה, דחה בית המשפט את הבקשה, בנימוק שערעורים אלה ניתנים רק כאשר הם מציגים שאלות משפטיות או ציבוריות משמעותיות. מקרה זה, שעיקרו חומרת הענישה בגין עבירת תנועה, אינו עומד בקריטריון זה. המבקשת זומנה כדין לשימוע לאחר שרכבה נעצר, והיא חתמה על הזימון אך לא התייצבה, וכתוצאה מכך ניתן נגדה פסק דין שלא בפניה לפי סעיף 240(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף זה מאפשר פסקי דין כאלה בעבירות תעבורה קלות אם הנאשם אינו נוכח, בהנחה שהעובדות בכתב האישום מתקבלות אלא אם כן התגונן אחרת. בעוד שהמבקש טען מאוחר יותר כי פסק הדין יבוטל, בשל אי הבנה, טענה זו סברה כי אינה מספקת. בית המשפט הדגיש כי מעגל אינסופי של דיונים חוזרים בגין אי הבנות עלול להעמיס על בתי המשפט לתעבורה, שגם כך נמצאים תחת עומס משמעותי. חריגים לתהליך זה צריכים להישאר נדירים. בהתחשב בעברו של המבקש, הכולל 17 הרשעות תעבורה קודמות ונהיגה ללא רישיון תקף במשך למעלה משנתיים, קבע בית המשפט כי העונש שהוטל היה סביר. קשיים כלכליים עליהם הצביעה המבקשת נמצאו בלתי מספקים כהצדקה לאי חידוש רישיונה. בסופו של דבר, לא היה בסיס להיעתר לבקשה, תוך הדגשת חשיבות הבטיחות בדרכים והצורך של הנתבעים להגיב כראוי לזימונים לבית המשפט.