דב"ע לו/55 - 3

תקציר

פסק הדין עוסק בעולה חירש ואילם שעבד כחייט ותפר מעילים בבית מלאכה מטעם מעסיקיו. המערער עבד אצל המשיבים מספר שנים, למעט תקופה של תשעה חודשים בהם עבד בחנות וקיבל שכר יומי. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם המערערת הייתה עובדת או קבלן עצמאי. בית הדין האזורי החליט תחילה כי המערער אינו עובד, והביא אותו לערער על ההחלטה. לאחר בחינת הראיות שהוצגו בערעור, מצא בית המשפט כי עבודתו של המערער הייתה חלק בלתי נפרד מפעילותו הרגילה של העסק. משימותיו היו תחת פיקוח, הוא השתמש בחומרים של המעסיק, ופעילותו הייתה שזורה באופן הדוק בתהליך הייצור. בית הדין הכיר בכך ששכרו של המערער התבסס על יחידות ייצור, אך אין בכך כדי לגרוע ממעמדו כשכיר. בנוסף, העובדה שהמערער עבד מעת לעת אצל אחרים ונעזר בהם במידה מסוימת, אינה משנה את טיב יחסיו עם המשיבים. בית הדין הדגיש כי עבודתו של המערער הייתה כרוכה בשירות אישי, והשימוש בחלק מהכלים שלו עצמו לא עלה על יתר הגורמים המעידים על יחסי עבודה. סיכומו של דבר, עלה בערעור לקבוע כי המערערת אכן הייתה עובדת של המשיבים. העניין הועבר לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בתביעות הכספיות של המערערת. כמו כן, חויבו המשיבים בהוצאות ערעורו של המערער, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 750 לירות.