ע"ב 2180/03

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שכרו של הנתבע, מנכ"ל איגוד ערים, כפי שנקבע בהסכם העסקתו. בית המשפט קובע כי השכר חורג מהנהלים שנקבעו במשרד הפנים וכפוף לאישור שר האוצר לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב. כמו כן, החלטת הממונה בדבר השכר נמצאה סבירה ומידתית, ללא פגמים מנהליים המצדיקים התערבות שיפוטית. לפיכך, זכאית העמותה לקבל בחזרה את השכר העודף ששולם לנתבע, בסך 255,285 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1.9.03. מעבר לתביעה שכנגד, היקף משרתו של הנתבע כפי שנקבע בהסכם היה במשרה חלקית (50%), ואין ביכולתו של הנתבע להביא ראיות לכך ששעות עבודתו בפועל חרגו מהיקף זה. בית המשפט דוחה את טענת הנאשם כי קביעת משרתו במשרה חלקית הייתה מפלה או תוצאה של כפייה. הנתבע היה מודע לכך שהתפקיד הוא במשרה חלקית בעת שהגיש את מועמדותו, והיקף המשרה שונה לאחר מכן בהתאם לצרכים הארגוניים של האיגוד. גם ההחלטה לצמצם את היקף משרתו של הנאשם ל-25% בשנת 2002 נמצאה סבירה והתקבלה כדין, והציעה לנאשם שימוע כדין. הנתבעת בחרה להמשיך לעבוד למרות הקיצוץ, ולמעשה קיבלה את התנאים החדשים. טענות הנתבע בדבר שלילת הטבות נלוות, כגון טלפון נייד, רכב פרטי ועיתון מקצועי, נדחות משלא הביא ראיות מספיקות. הניכויים ששולמו משכרו של הנתבע בעקבות החלטת הנציב נחשבים כדין, נוכח סירובו של הנתבע לקיים את החלטת הממונה והתחייבותו בכתב להשיב תשלומים עודפים. בית המשפט דוחה גם את תביעות הנתבע לתשלום שכר טרחת עורך דין ופדיון ימי חופשה, וקובע כי לא נותרו לו ימי חופשה שלא נוצלו. לבסוף, פיטורי הנתבעת עקב שינויים ארגוניים באיגוד נקבע כדין, תוך מתן הזדמנות לנתבעת לשימוע. התביעה שכנגד נדחית במלואה, והנתבע חויב לשלם לעמותה סך של 255,285 ₪, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.